יום שלישי, 8 במאי 2018

"זקס" - מה זה ? מאין בא זה ? (זקס = Zex)

מאי 2018  
בציון 70 שנה למדינת ישראל 
עוד סיפורים קטנים מימים רחוקים...  

"זקס":  מיהו - מהו ?  מאין בא הוא ?? 

"זקס" !!! 
אולי הילדה המקסימה הזאת יודעת מה זה "זקס" ?
(ילדת הפלא - שירלי טמפל  )


"זקס" -  מילה קטנה וקסומה ("זקס" = Zex),   
מה משמעותה ?  
בשנות הארבעים של המאה העשרים, הייתה זו מילה שימושית בין חברי מחתרת ההגנה והפלמ"ח. שנים רבות לא ידעתי וסיקרן אותי לדעת, מה פרושה של המילה ומה מקורה. מידי פעם שאלתי, אך לאיש לא הייתה תשובה לשאלתי ולעצמי חשבתי, אולי זו מילה 'סתמית' ללא משמעות. 
* * *
משך ח"י (18) שנים התנדבתי להיות מראיינת ותחקירנית לתיעוד פעילותם של חברי הגנה ופלמ"ח בשנות טרום המדינה. כל הראיונות שערכתי (כ-120 פלוס...) הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה, המצוי בבית אליהו גולומב, בשדרות רוטשילד בתל-אביב - שם הם מופקדים לתיעוד ולמורשת לדורות הבאים.
ציפקה בדרך לראיון 
מראיינת חברי הגנה ופלמ"ח.
בתיק היד מצוי מכשיר הקלטה וקלטות. 

באחד הראיונות שערכתי, הזכיר המרואיין בדבריו את הביטוי "זקס", במשמעות הקשורה לסודיות שהייתה במחתרת. שאלתיו, "האם ידוע לך מה מקורה של המילה וכיצד התגלגלה להיות שימושית במסגרת המחתרתית שהייתה בתקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל? חייך וסיפר לי את הדברים הבאים : 

"בשנות מלחמת האזרחים בספרד (1936-1939) חששו אנשי המחתרת הספרדית מלהיתפס על-ידי שוטרים שחיפשו אחריהם. כשהלכו ברחוב וראו שוטר או שוטרים מגיחים מאי-שם ומתקרבים למקום בו היו, היה מישהו מחברי המחתרת נותן שריקה קצרה וצועק בלחישה: "זקס"! מיד נפוצו כל חברי המחתרת 'לכל הרוחות', ברחו, הסתתרו ונעלמו.
"מדוע בחרו חברי המחתרת הספרדית במילה הזאת כסימן להתראה וסכנה"? הקשיתי ושאלתי. תשובתו הפתיעה אותי, כשהתברר לי שהמילה "זקס" קשורה למדים של השוטרים הספרדים! על מדיהם תפורים היו שישה כפתורים! ואכן, משמעותה של המילה "זקס" - זהו המספר שש! וכך, במקום לצעוק 'שוטר', צעקו את המילה "זקס". מתברר כי במספר שפות נוספות, המילה הנאמרת למספר שש יש לה צליל דומה, כגון: באידיש, בגרמנית ובאנגלית לדוגמה: שש = SIX... 
לימים שמעתי ממקור אחר, שמקורו של הביטוי "זקס" בא מהשפה הגרמנית, היות וגם לשוטרים בגרמניה היו מדים שעליהם תפורים היו שלושה זוגות של כפתורים... והמספר שש הנאמר בגרמנית יש לו צליל דומה. כך גם בצליל דומה מבוטא המספר שש באידיש, בפולנית וברוסית ...
* * * * *
שנות מלחמת האזרחים בספרד היו גם שנות המאורעות בארץ-ישראל (1936-1939), אך למרות המצב הביטחוני המתוח שהיה כאן, היו בחורים ארצי-ישראלים שהתנדבו להלחם במחתרת של הבריגדה הספרדית, שהיו בה גם לוחמים מתנדבים שהגיעו לספרד מארצות אחרות. בתום המלחמה, בשובם של הלוחמים לארץ, הביאו עימם המתנדבים מספר שירים שהושרו במחתרת הספרדית וגם את השימוש במילת האזהרה 'זקס'. שירי הבריגדה הספרדית והמילה "זקס" נקלטו בארץ במחתרת ואנחנו בפלמ"ח  אהבנו לשבת בלילות סביב המדורה ובין השירים הרבים ששרנו, שולבו בשמחה ובמרץ גם שירי המחתרת של הבריגדה הספרדית.
הסולם היורד בפתח המסתורי למכון הסודי

לאחר שנות השרות שלנו בפלמ"ח, (בפלוגה א' ביגור ובפלוגה ד' בחפצי-בה), נשלחנו מהפלמ"ח להתיישב על גבעה שליד המושבה רחובות ולהשתלב בעבודת יצור תחמושת במכון של תעש' ההגנה במחתרת. לא כל חברי הקבוצה שלנו, חברי הכשרת "רגבים", ידעו מהו 'סודה של הגבעה' עליה ישבנו. הם לא ידעו מה מצוי מתחת לרגליהם על האדמה שעליה הם מהלכים, היות ורק חלק מהחברים עבדו מתחת לאדמה במכון הסודי, שהיה סודי ביותר... בשנים שלפני מלחמת העצמאות ובמלחמה עצמה (1947-1948) החיים על הגבעה היו "חיים כפולים" - "חיים של מעלה וחיים של מטה".

נוהל העבודה לעובדים מתחת לאדמה היה לעלות מהמכון לארוחת הבוקר ולארוחת הצהרים, להפסקות קצרות בלבד. היה זה הסדר קבוע, שעובדי המכון נכנסו לחדר האוכל לאכול במשמרת הראשונה של כל ארוחה. זאת כדי שחברים אחרים לא יראו ולא ישאלו שאלות, מדוע אנחנו קיבלנו תוספות מזון מיוחדות, בתקופה בה היו בארץ מזונות מסוימים בקצבה, תקופה שהוגדרה כ"תקופת הצנע". אנחנו עובדי המכון קיבלנו כל בוקר תוספת של ביצה שלמה וכוס חלב, כאשר שאר חברי הקיבוץ קיבלו רק חצאי ביצים קשות או חביתות קטנות. בחוברת זכרונותי כתבתי, שנראה כי אפשר להתבדח ולומר, "אולי לתרנגולות היו סכיני-גילוח בישבנן, לכן הן הטילו  רק חצאי ביצים קשות"... אותה תקופה גם ביצים היו בקצבה. לכל אדם מבוגר הייתה קצובה של שתי ביצים בשבוע. אך בנוסף להן, קיבל כל אדם כמות מסוימת של אבקת-ביצים ואבקת חלב... באשר לחלב, כוס חלב לארוחת הבוקר - ל'פינוק' כזה זכו לקבל בקיבוץ רק חברות שהיו בהריון או חברות שהיו מניקות...


באחד הימים, יפה'לה חברתנו בפלמ"ח, עבדה בחדר האוכל. היא הייתה בין הבנות שלא ידעו דבר על קיומו של המכון הסודי. לא'ייה האקונומית של הקיבוץ, קראה ליפה'לה והגישה לה קערה מלאה בביצים קשות ואמרה לה: "קחי את הביצים האלה וחלקי אותן לבנות היושבות שם בשולחן שבפינה". תמהה יפה'לה ושאלה: "הרי כתוב על לוח התפריט שבמטבח, שהבוקר יש לחלק לחברים רק חצאי ביצים קשות. מדוע עלי לתת לבנות ביצה קשה שלמה"? אמרה לה לאייה: "יפה'לה, את היית בפלמ"ח"? ענתה לה יפה'לה בגאווה: "ודאי וודאי"!. "ולא למדת בפלמ"ח שלא לשאול שאלות"? ענתה לאייה ליפה'לה.



יפה'לה לקחה את הקערה עם הביצים השלמות ונגשה לחלקן לבנות. ליד אותו שולחן ישבו על הספסל בנות הפלמ"ח שעבדו במכון הסודי. ישבו שם מלכה'לה וכרמלה, מנוחה ובת-שבע ומילה וציפקה. בת-שבע ישבה בקצה הספסל ויפה'לה שאלה אותה: "מדוע אמרו לי לחלק לכן ביצים שלמות"? ענתה לה בת-שבע בלחש   ובמילה אחת: "זקס" ויפה ענתה לה בשקט: "זקס". רק אז לחשה בת-שבע לאזנה של יפה ואמרה: "כולנו בהריון, אבל "זקס"... יפה'לה חילקה לבנות את הביצים וכשהתרחקה מהשולחן, בטוחה הייתה שהיא יודעת את 'הסוד הגדול של הגבעה' - שישנן בנות פלמ"ח שאינן נשואות והן בהריון... את הסוד הזה נצרה בתוכה ולא סיפרה זאת לאף אחד. אך כעבור זמן מה הוכנסה ב'סודה של הגבעה' וכשירדה לראשונה למכון, ראתה את חברותיה יושבות ליד מכונות ומייצרות תחמושת של כדורים ואינן מגדלות בביטנן ילדים...  ככה זה, כשה"זקס" הוא "זקס"!

* * * * *
במחברת זיכרונותי על תקופת עבודתי ב"מכון ", סיימתי את הכתיבה בכתיבת הקטע הבא:

"- - - בתקופת עבודתנו במכון, לא נהגנו לשאול שאלות ולא דחפנו את אפנו להציץ ולדעת מעבר למה שנאמר לנו, כי כך חונכנו במסגרת המחתרתית של הימים ההם. אף פעם לא ידענו מראש ולא ראינו כיצד מפנים מהמפעל, בלילות, את ארגזי התחמושת הכבדים וכיצד מורידים למטה את פסי הנחושת הארוכים. בקצה האחד המכון התרוקן ובקצהו השני האגף התמלא אתה יורד למחרת היום, בבוקר של יום לעבודה במכון ואתה רואה, שותק ואינך שואל שאלות". 
"אתה יודע את מה שאתה צריך לדעת  
ואם אינך יודע - סימן כי מדובר ב"זקס" 
ו"זקס" הוא משהוא שהוא סודי יותר מסודי ! 
אינך יודע - אל תשאל -  סימן שאינך צריך לדעת !" 
          צ י פ ק ה                                
* * *
בנות פלמ"ח עובדות במכון ליד "מכונות המתיחה"
כרמלה רודשטיין
(לוצקי) משמאל ויפה'לה גלעד (פרבר) באמצע 

עכשיו גם אתם יודעים : 

"זקס" הוא משהו  שהוא סודי יותר מסודי !! 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~













* * * 
זיכרונות ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) - מבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 
*** 

יום שלישי, 19 ביולי 2016

ריקודי-עם ישראלים לאחר תש"ח / פרק ג'

20.7.2016  

   סיפורים קטנים מימים רחוקים...      


ראשוניותם של ריקודי-עם ישראליים 
הדברים הבאים נכתבים 
לקראת כנס המחולות בכרמיאל 
קיץ 2016 
*~~~~~~~~~~~~~~~~*
- המשך - 
       פרק  ג' :   
                 בפרק זה שני חלקים : 
                                              א.  שמות ומחולות
                                                                ב.  מחולות בשדות 

דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) – זיכרונות      
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

מלחמת העצמות תמה. מדינת ישראל קמה. 
הארץ קלטה עולים רבים שהגיעו ממחנות המעצר בקפריסין וגלי עליה גדולים שבאו לארץ, במיוחד מהארצות המזרח. ישראל ארץ שלאחר מלחמה, ארץ ענייה, כואבת  ופצועה. ישוב של כחצי מיליון תושבים, קלטו מספר כפול של עולים חדשים. 
אך למרות כל זאת לא חדלנו לרקוד !! 
***
ריקודי-העם הישראליים פשטו אל כל הישובים בארץ וריקודים חדשים חוברו. חלקם ריקודי מעגל ואחרים ריקודי זוגות, שאף הם נירקדים במעגלים. ריקודים בשורות החלו במיוחד רק לאחר שלמדנו להכיר את ריקודי ה"דבקות". השירים והריקודים החדשים היו ביטוי לטבע שהחל לפרוח סביב, כאלה היו גם מחולות ושירים שהביעו ביטוי לאהבה ואחרים היו שירים לשבתות ולחגים. ריקודי-העם התרחבו  במיוחד, תחילה בקיבוצים ובתנועות הנוער החלוציות. אך עד מהרה התפשטו אל כל הישובים בארץ ובמקביל התרבו מפגשי הקורסים למדריכים. קורסים אלו הביאו לתנופה בהפצת ריקודי-העם ואתם הוקדשה תשומת לב רבה גם להופעות מחול בטקסים שונים, במיוחד אלו שנחוגו בשדות, בחיק הטבע. 

בנות ובנים רוקדים יחדיו ריקוד "דבקה"
המשולב בטקס חג אביבי בשדה
***
מתי השתלבו ריקודי "הדבקה" בריקודי-העם הישראלים ? 
מפנה והתפתחות סגנונות בריקודי-העם, היו בעקבות כניסתן של צעדות הריקודים התימניים, שהשתלבו גם בחיבורם של ריקודים חדשים. בדומה לכך הייתה גם השפעתם של ריקודי "הדבקות" הערביות, שהובילו לרקוד גם בשורות. הכח שהתבטא בצעדי  "הדבקות" והמקצבים שלהן, שהיו לנו חדשים, נקלטו והשתלבו במהרה בערבי ריקודי-העם, כאילו היו אלה ריקודים  "שלנו" עוד מימים ימימה. 
את ריקודי "הדבקה" פגשנו לראשונה, בכנסי הריקודים בדליה. לכנסים אלו הוזמנו גם רקדנים מהכפרים הערביים, שהופיעו בריקודי הדבקות. זכור לי היטב, כיצד ישבנו על אדמת המדרון בוואדי דליה וגיחכנו קמעה למראה ריקודי הדבקות שהיו זרים לנו ונראו בעיננו 'כריקוד מונוטוני המתמשך עד לאין סוף'. אך לאחר שהחלו ללמד בקורסים למדריכי ריקודי-העם לרקוד את ריקודי הדבקות, התאהבנו ואף נהננו לרקוד דבקות. שתי דבקות זכורות לי כמי שהיו הדבקות הראשונות שרקדנו -  "דבקה דרוז" ואתה יחד הופיעה  הדבקה הישראלית הראשונה  "עוזי וזמרת יה". 

מדריכים חדשים עלו, פרחו והתפרסמו, בנוסף לגורית קדמן ורבקה שטורמן שכבר הוזכרו. 
בהם יונתן כרמון, תרצה הודס, יואב אשריאל, זאב חבצלת, שלום חרמון, יוז'ו, תמר אליגור, יענקלה דקל ועוד. להקות וריקודים במופעי מחול החלו לפרוח גם הם. לא עוד שמלות מסדינים ישנים ולא עוד פסי "ריקמה" מצוירים על פסי בד שנקרעו מסדינים מרופטים.

במבט לאחור ניתן לומר - 
"פסטיבלי המחולות בכרמיאל", אינם עוד כיום המשך לשרשרת פסטיבלי המחולות  של "ריקודי-עם ישראלים" בלבד, בדומה לאלו שהיו בדליה. אלא התפתחו לפסטיבלי ריקודים  עם מגוון רב של להקות מחול מהארץ ומהעולם. להקות המופיעות במגוון ריקודים, בסגנונות שונים,  הכוללים גם ריקודי במה כבלט הקלאסי וריקודי-עם מארצות ועמים שונים.   

***
א.  שמות ומחולות 

באביב שנת 1948, נתבקשו אזרחי המדינה לעברת את שמות משפחתם, במקום "השמות הגלותיים", כדברי פנייתו של בן גוריון לעם. ביום א' באדר תש"ט, ( 2.3.1948 ) הגיע לקיבוץ פקיד, כדי להסדיר לכל אחד מסמך, שבו צוין שם משפחה ישראלי חדש.  היו שבחרו בשמות מגוחכים ומבודחים, כגון: אגסי, תפוחי או אבטיחי. אך היו שבחרו בשמות רציניים יותר, הקשורים במקום עבודתם או במקצועם או כאלה הקשורים בטבע שסביבם. 
אך היו גם מי שבחרו בשמות משפחה חדשים, כשמם של ריקודי-העם הישראלים !!    
***

עוזי דגן 
לקראת תום מלחמת העצמאות נולד בננו הבכור. 
חשבנו לבחור בשם שיהיה ישראלי, ואולי אף שיהיה קשור למקורות התנ"ך. אך שני היבטים נוספים השפיעו על בחירת השם. האחד קשור היה בתקופת היותנו בפלמ"ח. 
לאחר "השבת השחורה", כשהבריטים תפסו את מאגר שמותיהם של כל חברי הפלמ"ח, קבלנו תעודות זהות מזויפות, עם שמות מזויפים שכל אחד בחר לעצמו. שמו המחתרתי של מתי היה "עוזי קליין". החלטנו להנציח את השם המחתרתי ולקרוא לבננו הבכור בשם עוזי. אך הייתה לכך גם סיבה נוספת הקשורה לריקודים. אותה עת ריקוד ה"דבקה" הפופולרי היה "עוזי וזמרת יה". למיטב זיכרוני, היה זה ריקוד דבקה ישראלי ראשון שחובר בתום המלחמה. כן, "דבקה" ישראלית ראשונה. אהבנו לרקוד ריקוד חדש זה וכך נפלה ההכרעה ובננו הבכור קיבל את השם עוזי דגן. 

ארז דגן 
קיץ  1952. השנים חלפו  ובן שני נולד לנו. שוב התלבטנו בשאלה, באיזה שם נבחר?  גם הפעם עמדו בפנינו אותם השיקולים  ובחרנו בשם ארז. 
הפסוק "אם בארזים נפלה שלהבת", מופיע במקורות. עץ הארז ידוע כעץ יפה ומשובח, שאף הובא מלבנון לבניית בית המקדש. 
הריקוד "אם בארזים", היה גם הוא פופולרי אותם ימים. אך הייתה לכך סיבה נוספת לכך שרציתי להנציח את השם הזה. רציתי לשמר את היותי סולנית הלהקה בריקוד זוגות זה שרבקה שטורמן חיברה והכינה אותו בעבורנו, למסיבה שערכנו לקראת גיוסנו לפלמ"ח בקיץ שנת 1945. 
כך נפלה ההחלטה ובננו השני נקרא ארז דגן. 
"אם בארזים" 
ציפקה בקטע ריקוד הסולו - 1945 




שני ילדים / שני שמות /
שני שירים / ושני מחולות / 
ושניהם גם מהמקורות 
ומארץ-ישראל היפה והמתחדשת !!  

*** 
                          ב.  מחולות בשדות  

להלן לקט תמונות מחגי הקציר והעומר לחגי האסיף וחג השבועות בקיבוץ מעגן מיכאל,  
בטקסים שארגנתי, בשנים בהם הייתי מדריכת הריקודים בקיבוץ. 
שילוב דורות של רקדנים 
בטקס חג קציר העומר בקיבוץ מעגן מיכאל 
ציפקה במרכז הקבוצה, ביד המונפת מעלה , מוליכה את קבוצת הרוקדים
ריקודי העם צמחו ופרחו. בקיבוצים החלו לחוג חגי טבע שונים בשדות, ואורגנו טקסים בהם שולבו שירים וריקודים שחוברו במיוחד לאירועי החגים, שלובים יחדיו עם ריקודים מוכרים שכבר נרקדים. בלטו במיוחד טקסי טבע הצמודים לחגים - חג העומר, חג הרועים, חג הביכורים  חג המים, חג הגז ועוד. 
להלן מספר תמונות מחול מטקסי חג אלה, כפי שערכתי בשנות היותי מדריכת הריקודים בקיבוץ. 



















חג ביכורים בקיבוץ מעגן-מיכאל 










ברכת הבנות לבנים הקוצרים 

"שיבולת בשדה כרעה ברוח"      


הידד לקוצרים 



בטקסי הטבע היו ריקודים  
 שחוברו במיוחד לאירועי החג.  
במופע שולבו ריקודי הטקס 
ביחד עם ריקודים   
שכבר נרקדו בערבי ריקודי-העם. 



אלומות השבלים שנקצרו - אל מול השמש השוקעת 
מחול זוגות ברוח הערב  - על אדמת השדה הקצור 
במחול הזוגות אל מול פני השמש השוקעת 
קהל החברים בטקס חג הבכורים בקיבוץ מעגן-מיכאל  
יושבים למטה בימין - ציפקה ובנה עוזי דגן 

1952


שעת שקיעת החמה - הקהל על הגבעה 
והמופע בשדה על הבמה ומסביבה 











יהודה אנגל המוזיקאי באקורדיון / סבא לוי בגיטרה / ואהרל'ה בחצוצרה
בשירה במחולות ובתופים - חג שמח לכל החוגגים 
***
כיום ניתן לומר, שחלומם של הראשונים קם והתגשם 
 ונאמר בשמחה, שגם לנו ישנם כיום שירים וריקודי-עם,  
שחלקם ניתנים כיום להגדרה כריקודי-עם ישראלים-מסורתיים  !! 
 ***
הידד לרוקדים !
שירו השרים וחוללו המחוללים בפסטיבל הריקודים !   
ריקדו ושירו בשמחה ובהנאה  !! 
*** 

לחצו כאן - למעבר ישיר לפרקים הבאים : 
***
***  התמונות הינן מהאוסף הפרטי שלי - ציפקה  (צפורה דגן)  
 זיכרונות ממחברתה של  ציפקה (צפורה דגן)מראשוני מדריכי ריקודי העם הישראלים בארץ.     
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 

יום שני, 11 ביולי 2016

ריקודי-עם ישראליים מ-1949 / פרק ב'

10.7.2016  

   סיפורים קטנים מימים רחוקים...  

ציפקה (צפורה דגן) 
מדריכת הריקודים והכוראוגרפית 
למופע-עם במושבה רחובות  
 לטקס ציון שנה להקמת מדינת-ישראל    

על ראשוניותם של ריקודי עם היסטורים 


הדברים הבאים נכתבים לקראת כנס המחולות בכרמיאל 
קיץ 2016 
 פרק  ב' : 
     בפרק זה שלושה חלקים:  
                     א.  יום העצמאות הראשון במושבה רחובות 
                               ב. רקודי-עם בשנת השלג הגדול בארץ - 1950 
                                     ג.  קורסים ראשונים למדריכי ריקודי-העם 1949  

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 
*

  יום העצמאות הראשון למדינת ישראל במושבה רחובות 
תש"ט - 1949 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
  
הייתה זו השנה הראשונה לאחר תום מלחמת העצמאות,  
בה נחוג לראשונה יום העצמאות למדינת- ישראל ! 
אותה שנה ישבנו כקיבוץ קטן על גבעה שליד תחנת הרכבת של המושבה רחובות. הדרכתי ריקודי עם בקיבוץ שלנו ובקיבוצי הסביבה. ממועצת המושבה רחובות (אותן שנים הייתה זו 'מועצה' ולא הייתה זו עירייה), פנו אלי בבקשה לארגן מופע ריקודים, עם מספר קבוצות של רקדנים, למופע מרכזי של החג, שיערך במרכזה של המושבה. קיבלתי מספר קבוצות ריקוד, אותן הדרכתי והכנתי למופע. ההופעה התקיימה על מגרש ריק שהיה ברחובה הראשי של המושבה. קבוצות המחול רקדו במעגל היקפי גדול וקבוצתנו רקדה במרכז המעגל הגדול של קבוצות הרקדנים. גם כאן הכנו שמלות ריקוד שנתפרו מסדינים ישנים ופסי רקמה שנקרעו גם הם מסדינים וקושטו ב"פסי רקמה" שצוירו בצבעי מים. במונחי הימים ההם, היה זה מופע "גדול וחגיגי במיוחד". ככה היה  באותם ימים - הכל חדש, פשוט וצנוע, בהתאם למציאות הצנועה של החיים בארץ לאחר המלחמה. 





















רקדניות קבוצת הקיבוץ - בחיוכים אל מול השמש השוקעת.
ברקע קהל תושבי המושבה רחובות
החוגגים את יום העצמאות הראשון למדינת-ישראל.  

הרקדניות - מימין לשמאל :  ציפקה,  חביבה,  עדנה,  מקסימה,  כרמלה. 

***
המועצה המקומית רחובות  טלפון 204  
רחובות  יום ט' לחודש אייר שנת "ט - 8.5.49 

לכבוד  צפורה גרינברג (דגן) 
קבוצת הצופים                                              
ג.נ. 
       קבלי בזה את תודתנו העמוקה בעד הריקודים הנאים ביום העצמאות. 
את הצלחת החגיגה והמצב רוח המרומם ששרר בקרב תושבי המושבה, בלי ספק יש לזקוף לזכותך וזכות כל אלה שהשקיעו עבודה כה רבה בהכנות ליום עצמאותנו הראשון. 
נזכה לחוג את יום העצמאות בשנה הבאה יחד עם כל אחינו הפזורים עדיין בתפוצות הגולה. 
תואילי למסור את תודתנו לחברותיך - קבוצת ריקודי-העם. 
     בכבוד רב 
ב.צ. הורביץ   מ"מ נשיא המועצה






***
 ציפקה ויענקל'ה - מדריכי ריקודי-עם  
 ציפקה (צפורה) דגן-גרינברג   ויענקל'ה  (יעקב) דקל-גרינברג
תמונה זו צולמה  בשנות החמישים, 
באחד מערבי יום העצמאות , בקיבוץ מעגן-מיכאל.

X X X X X 

השנים חלפו. חברי הקיבוץ עזבו את הגבעה שליד המושבה רחובות, עלו להתיישבות והקימו את קיבוץ מעגן-מיכאל על גבעת כורכר שאל מול מרגלות הכרמל . 
שנה-שנה נחוגו ימי חג העצמאות בקיבוץ, כשהם שלובים בריקודים של כל חברי המשק - חברי הקיבוץ ביחד עם ילדי הקיבוץ ועימם גם בני חברות הנוער שהיו בקיבוץ.
אכן, ריקודים כאלה, המשלבים יחדיו דורות בני גילאים שונים, יכולים להיקרא ריקודי-עם ואצלנו ליתר דיוק יקראו: "ריקודי-עם ישראלים" !!

בתמונה המצורפת בזה, אני רוקדת עם אחי הצעיר יענקל'ה, המוכר כיום כאחד ממדריכי ריקודי-העם, אף כמי שחיבר מספר ריקודים שנקלטו ונירקדים משך שנים בחוגי הרוקדים עד היום.

הקשר של יענקל'ה לריקודי-העם החל בהיותו בגיל צעיר  והזיקה שלו לריקודי-עם ישראלים החלה בהשפעת היותי מדריכת ריקודי-העם.
כשבשנות החמישים החלו מידי פעם לקיים בתל-אביב, בשבתות, קורסי מחול למדריכי הריקודים - נהגתי להגיע מהקיבוץ לעיר ובשבת בבוקר צרפתי אלי לקורס את יענקל'ה אחי 'הקטן', הצעיר ממני בשש שנים. משך כל שעות הלימוד וההדרכה הוא ישב מרותק להדגמות, לשיחות ולמחוללים שרקדו כל היום, שעות ללא הפסק.

זכור לי היטב כיצד יענקל'ה 'הילד' מרותק היה במיוחד לקטעי המחול התימני ששרה לוי-תנאי הסבירה, הדגימה והדריכה אותנו. כך גם להדרכה שקיבלנו באשר לתיפוף בתופי-כד, בתוף מרים ובכלי הקשה.  כל אלה באו לביטוי בעתיד גם בריקודים וגם בכוריאוגרפיה שיענקל'ה חיבר. מפגשים אלו, אליהם הלכתי לרקוד ביחד עם יענקל'ה, הם-הם שהיו התשתית והנבטים הראשונים בדרכו של אחי לריקודי-העם הישראלים ועל כך יאמר:
 "לא נותקה עוד השלשלת" - "דור לדור יביע אומר" - "מדור ראשונים למורשת הדורות הבאים" !! 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 
*

 שנת השלג הגדול בארץ - 1950 

היה זה חורף שנת תש"י. חורף קר במיוחד, שלג כיסה את הארץ. גם תל-אביב כוסתה במעטה לבן וכך גם הגבעה שעליה ישבנו ליד רחובות, כוסתה אף היא בשלג לבן וצח. אותה תקופה התנדבתי להדריך ריקודי עם בקיבוצי הסביבה, בקיבוץ חולדה ובקבוצת שילר שליד המושבה רחובות.   
ימים ספורים לפני שהחל לרדת השלג לקחו אותי לקבוצת שילר, לערב הדרכת ריקודי עם. לאחר מכן בלילה, היה עלי לחזור לקיבוצי, שהיה מצידה השני של המושבה. הגיעו שני נערים חביבים עם כרכרה רתומה לסוס. נכנסנו למושבה והיה עלינו לחצות רחוב שהוביל בשיפוע לרחובה הראשי של המושבה.  
לפתע החל הסוס להשתולל והחליק אל תוך הרחוב הראשי במהירות מטורפת. כשהגיע הסוס לרחוב שלמטה, ראיתי שאנחנו גולשים אל בין שתי מכוניות המתקרבות אלינו משני הצדדים. היה זה רגע מפחיד, אלא שלמזלי עפתי מהכרכרה והמעיל שעלי נתפס בוו שהיה ברתמות הסוס, שהמשיך לדהור גם בהגיענו למטה. כך ניצלתי מאסון גדול, שהסתיים "רק" ברגל שבורה. 
שכבתי בחדרי, כשרגלי מגובסת. מתחת לשמיכה היה חמים, אף כי בתוך הגבס  קפאה רגלי מקור. בחוץ השתעשעו החברים עם הילדים בשלג הלבן שכיסה את הגבעה ואני התעצבתי על כך שאיני עימם. אך התנחמתי קמעה בכך שבחדר היה חם במעט. לא היו שום אמצעי חימום בחדרים באותם הימים  ובחוץ היה שמח , אך להם היה קר מאד. 
תוך זמן מה התאוששתי וחזרתי בשמחה לרקוד להנאתי ולהדריך את חברי הקיבוץ בריקודי עם. 
ילדי חולדה שלחו לי מכתב לבבי, השמור עימי עד היום. מכתב שריגש אותי וחימם את לבבי ובו ברכה שאחלים במהרה ואחזור אליהם שוב להרקדה.  מכתבם זה מצורף בזה.  
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

                                                     6.2.1950 
שלום רב לך צפורה ! 
אנחנו שותפים בכל לב לסבלך עקב התאונה שקרה לך. אנחנו מבקשים את סליחתך על שלא ביקרנו אותך. החבר בנק בקש לברכך אולם מפאת מזג האוויר הגרוע ביותר לא יכול היה לבא. את בוודאי שוכבת במיטה ואינך יודעת מאומה על המתחולל בחוץ. זה ממש נורא, אבל גם משעשע מאד, במיוחד אנחנו ה"צברים". אין דבר החורף עוד גדול, ודאי עוד ירד שלג ותוכלי לראותו. 
צפורה, אנחנו מצפים ליום שבו תבריאי ונוכל שוב פעם לרקוד ביחד, צריך להתחמם בצורה כזו או אחרת והריקוד הוא אמצעי טוב. 
 אנחנו מקוים בקרוב להתראות.  
רפואה שלמה  -  ילדי חולדה.  
       ד"ש גם מההכשרה "חברת הנוער". 

        ***

קורס ארצי למדריכי רקודי-עם בתל-אביב

לאחר קום המדינה, עלה מספרם של מדריכי ריקודי העם בארץ. מידי פעם נערכו מפגשים להכרת ריקודים חדשים, להדרכה וללמוד נושאים שונים הקשורים במחול. שמענו על התפתחות המחול, ההבדל בין ריקודי ראווה אל מול ריקודים להנאה ולמדנו להכיר יסודות בריקוד הקלאסי, נושא שהוגש והודרך על ידי רקדנית הבלט גרטרוד קראוס. למדנו לרקוד מחול תימני, שלא מוכר היה עד אז וניתן לנו על ידי שרה לוי-תנאי. כך גם למדנו להכיר את יסודות התיפוף בתוף כד, בטמבורין ובכלי הקשה. מדריכי הריקודים הודרכו גם ברעיונות לעריכה, ארגון והכנת טקסי העומר והאסיף לחג הפסח ולחג השבועות. מידי פעם התקיימו מפגשים התקיימו, שבדרך כלל נערכו בתל-אביב בימי שבת והיו חוויה נעימה ומעשירה, להמשך פעילותם העצמית של המדריכים.  

התמונות הבאות צולמו באחד ממפגשי הקורסים למדריכי ריקודי העם. קורס זה התקיים בשנה הראשונה שלאחר קום המדינה, בבית פעילי ההסתדרות, בתל-אביב. לקראת תום הקורס הוזמן הצלם הידוע מפוטו ארדה, מי שנחשב אותם ימים לאחד הצלמים הטובים בתל-אביב, במטרה להנציח את משתתפי הקורס. מאחורי התמונות שבידי מופיעה חותמת הצלם ובה מוטבע תאריך אוגוסט 1949. תמונות אלו הופיעו לאחר מכן באחד העיתונים. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תמונות סיום קורס למדריכי ריקודי-עם 
בבית הספר לפעילי ההסתדרות בתל-אביב 
במרכז התמונה יושבת הרקדנית שרה לוי-תנאי
משמאלה ומאחוריה יושבת גורית קדמן 

ציפקה עומדת בשורה העליונה , השנייה בימין







 קורס למדריכי ריקודי-עם 
בבית הספר לפעילי ההסתדרות בתל-אביב
 אוגוסט 1949  

שרה לוי-תנאי יושבת בפינה השמאלית  
גורית קדמן מימינה מאחור  
שרה לוי-תנאי הדריכה בריקודים תימניים מסורתיים
רוקדת  שלישית משמאל 













מדריכי הריקודים רוקדים על הגג 
בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב. 
בתמונות הקטנות משני הצדדים, בריקוד זוגות - "אל גינת אגוז":  
מימין - עמוס וציפקה    ומשמאל - ציפקה וסשקה 
***
כעבור שנים התגלגלה לידי חוברת, שלא הכרתי. התברר לי כי חוברה זו מיועדת הייתה להפצה בין קהילות יהודיות בארה"ב  ומרכזי קהילות של ישראלים החיים מחוץ לגבולות ארצנו. להפתעתי הרבה מצאתי עצמי מצולמת באחד העמודים הפנימיים שבחוברת, תמונה בה אני רוקדת עם בן זוג, ריקוד בתנועה תימנית, את הריקוד "אל גינת אגוז".  














רקדנים מחוללים בישראל
בעמוד מתוך החוברת 

***
הכריכה האחורית של החוברת 
                                                      












***
הפתעות קורות לפעמים, במקומות ובזמנים שאינם צפויים.  
כך הופתעתי כעבור שנים לגלות, 
שאחת מתמונות הריקוד שלי  היוו פרסומת  
למכירת גבינות  לחג השבועות במושבה זיכרון יעקב.   


        ***
כך עם השנים, השתלבו ריקודי העם בתחומים רבים של החיים בארץ, 
שמלאה ב"חוגים לריקודי עם", בהם רוקדים יחדיו בני גילאים שונים. 
קבוצות רבות של חוגים וערבי ריקוד מתקיימים  בקיבוצים, במושבות ובערים   
והם צצו ועלו 'כפטריות שלאחר הגשם'.      

***
ושוב כמובן - ברכת הצלחה והנאה לכל החוגגים 
המחוללים בפסטיבל המחולות בכרמיאל 
ותבורך העיר כרמיאל המארחת.  
בהצלחה והנאה למארגנים ולרוקדים   
כל לחי !
***


 ***  כל התמונות הינן מאוסף התמונות הפרטי שלי - צפורה דגן   
 ***  ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) מראשוני מדריכי ריקודי העם בארץ   
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*