חלב בירה ורימונים – היכן הם נפגשים? // "סליקים"- ד'.

1.12.2014      

            סיפורו של מקום ...                                                                       

                 סיפורים קטנים מימים רחוקים... 

חלב בירה ורימונים – היכן הם נפגשים ?  

"סליקים" - פרק  ד' 

דף ממחברתה של צפורה דגן (ציפקה/ציפי)...   

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

*

פתיח קטן: 

קיץ שנת 2000. תיירים רבים באו לישראל, במיוחד כדי לבקר באתרים הקדושים לנוצרים. כאלה היו גם אורחי שבאו לארץ מארצות-הרית. הגעתי עם האורחים לצפונה של הכנרת. ירדנו בשביל המשופע, המוליך מהכנסייה לשפת הכנרת. השביל כולו מכוסה בחלוקי נחל ועובר ליד שיחי צבר קוצניים. לא צריך דמיון רב כדי להבין שהליכה זו הסתיימה בהחלקה ובשבירת רגל. אנשי צוות האמבולנס שהגיעו למקום, הופתעו לשמוע מפי שלא יפנו אותי לבית החולים אלא רק לאחר שיצטלמו עמי במקום התקרית... מאורחי נפרדתי ליד דלת חדר הניתוח ולמחרת הם טסו בחזרה לארה"ב, כשפרדתם מארץ הקודש הסתיימה בחוויה לא כל-כך נעימה. לפני שעזבו את הארץ, שלחו אלי לבית החולים זר פרחים נאה, עם כרטיס ברכה להחלמה מהירה.

עם האמבולנס ואנשי מ.ד.א. ליד חוף הכנרת. 
.  "לא למדנו בקורס עזרה ראשונה – שקודם מצטלמים ורק אחר כך מטפלים בנפגעים"...

התלוצצו אנשי מ.ד.א.

במיטה בבית החולים עם הרגל השבורה לאחר הניתוח

צילום: התמונות מהאוסף הפרטי של צפורה דגן 

נתגלה "סליק" רימונים חיים - "סליק" בן 55 שנים...  (מהעתונות )

שכבתי בבית החולים ותוך שעמום עיינתי בעיתון היומי. לפתע קלטה עיני ידיעה קטנה מלווה בתמונה, שמשכה את תשומת לבי במיוחד ונדרכתי. ליד התמונה סופר על "סליק" עם נשק שנתגלה באזור החולות בצפונה של העיר תל-אביב  ב-29 בפברואר 2000. שמרתי את העיתון ולאחר שובי לביתי התחלתי לאסוף ידיעות הקשורות בגילויו וסיפור תוכנו של  ה"סליק" בכדי החלב. 

לאט-לאט הובהרה לי התמונה הבאה. 

היה זה "סליק" שהוטמן בשנות הארבעים בחולות צפונה של תל-אביב, שנות המנדט הבריטי בארץ-ישראל. ב"סליק" נמצאה כמות גדולה יחסית של רימונים. חלקם ארוזים היו בקופסאות קרטון קטנות ועגולות וחלקם בפחיות בירה ישנות וחלודות. כל המטמון טמון היה באדמה החולית משך 55 שנים, כשהוא מוסתר באדמה בשני כדי חלב ישנים וחלודים אף הם. ראוי לציין, שהנפצים ארוזים היו בנפרד מהרימונים.

חבלני המשטרה הוזעקו למקום, פינו את הכדים ולאחר בדיקה יסודית, הרימונים הושמדו. חבלני המשטרה ציינו, שהרימונים היו ב"מצב טוב". לדבריהם, "היו אלה רימונים חיים במצב שמיש". אך מובן, שצריך היה להשמידם ורק רימונים בודדים נמסרו לתצוגה במוזיאון ההגנה בתל-אביב. סיפור גילויים פורסם בעיתונות כידיעה בלבד, אך ללא פרוט נוסף.

פחיות בירה וקופסאות קרטון שימשו לאחסון 106 הרימונים 

שנמצאו בשני כדי החלב 

* 

חבלני המשטרה עם כדי החלב
קופסאות הקרטון, פחיות הבירה  והרימונים
שנמצאו בכדים.    

צילום: זאב לכיש - מנהל מוזיאון ההגנה  

בתודה !

* 

הזמן חלף, אך עדין נותרה בי הסקרנות לדעת ולנסות להבין, כיצד יתכן שכעבור שנים רבות כל-כך, עדין היו הרימונים "במצב טוב ושמיש", למרות שהיו מאוחסנים באדמה בתנאים לא כל-כך אידאליים, בלשון המעטה, תנאים שאינם רצויים לתחזוקת תחמושת כזו. 

חלפו שנתיים והנה בדרך מקרית, במפגש שנקרה בדרכי, הגעתי לפרטים נוספים הקשורים בפרשת "סליק" הרימונים הזה. 

היה זה ביום שני 22.7.2012. אותו יום נפגשתי עם חבלן המשטרה זיו לבני, שהופנה אלי ע"י אורלי מארכיון ההגנה, כדי לשמוע מפי פרטים על "סליקים" שונים שהיו בשימוש ההגנה בשנות המנדט הבריטי. בשיחה בינינו הבנתי מדבריו שגם הוא קשור היה ליום בו הוזעקו חבלני המשטרה לטפל בכדי החלב שנמצאו טמונים בחולות צפונה של תל-אביב. זיו היה במקום בעת פתיחתם של הכדים. בסיפורו יש מהמעניין, בכך שהוא מספר ומתאר בפרוט, כיצד היו הרימונים ארוזים בתוך קופסאות הקרטון ופחיות הבירה. למיטב ידיעתי, תיאור כזה לא פורסם, לכן ישנה חשיבות לתעד את דבריו. 

מספר חבלן המשטרה זיו ליבני את שראה בפתיחת כדי החלב:

"חלקם של הרימונים ארוזים היו בפחיות בירה ישנות , עליהן נמצאו הדפסי תוויות שמו של בית חרושת מפורסם ליצור בירה באנגליה. רימונים אחרים נמצאו ארוזים בקופסאות קרטון עגולות, בגודל התואם לגודלם של הרימונים שנארזו בתוכם". ראוי להוסיף, כי משקה בירה זה היה משקה אהוב במיוחד על "חיילי הוד מלכותו", החיילים הבריטים ששרתו בארץ באותה עת. לאחר שהחיילים שתו את הבירה, נזרקו הפחיות למזבלות במקומות שונים בארץ. הפחיות הזרוקות נאספו, עברו טיפול ושימשו לאריזת רימונים שהוטמנו ב"סליקים" של ההגנה. גם הרימונים עברו טיפול מיוחד לפני אריזתם בקופסאות ושילוחם ל"סליקים". 

בספר "תעש' במחתרת" מסופר:
"בבית אריזה שהיה בליבו של פרדס ברמת-הדר (רמתיים), עסקו בהכנת האריזות לרימונים. במקום הוצבו שתי מכונות ישנות, שנקנו מבית חרושת לקופסאות פח והותאמו לטפל בפחיות הבירה שנאספו. מכל שתי פחיות יצרו מיכל אחד לאריזת כל רימון בנפרד. לאחר שהרימון הוטמן בפחית אחת, חובר החלק העליון מפחית שניה, שסגר את הפחית ומקום החיבור לופף בסרט איזולירבאנד. סרט כזה היה בדרך כלל בשימושם של חשמלאים וכך נאטם מקום חיבורם של שני חלקי הפחית. 

לאחר מכן הוטבלו הפחיות בשעווה חמה (דונג). כל זה נעשה כדי לקבל אטימה מקסימלית, להגנה בפני רטיבות שלא תחדור פנימה לרימונים. לאריזת הרימונים בכדי החלב היה יתרון נוסף. בתחתית כל מכסה שסגר את כדי החלב, הייתה טבעת גומי, שסגרה את כד החלב בצורה הרמטית !  במקור הייתה טבעת זו מיועדת לשמירת החלב שלא יישפך בעת הובלת החלב מהמשקים למחלבות המרכזיות. 

חבלן המשטרה מוסיף ומספר :

"לאחר שהגענו לאתר ופתחנו את הכדים החלודים, נמצאו הרימונים שבתוך הפחיות ארוזים במספר שכבות שהגנו על כל רימון בנפרד. כל רימון עטוף היה בנייר פרגמנט, מרוח בשכבה עבה של גריז ובנוסף עטוף היה גם בקרטון. נראה היה שכל זה נעשה כדי להגן על הרימון ממכה ו/או מטלטולים. כך נמצאו הרימונים ארוזים היטב וגם זה יכול להסביר את מצבם של הרימונים, שנשתמרו במצב טוב לאחר שנים רבות כל-כך. חשוב לציין, שהנפצים של הרימונים לא היו מחוברים לרימונים, אלא נארזו בנפרד"! 

רימונים תוצרת תעש' ההגנה במחתרת. 
אלו רימוני שפשוף ומדוכה 
שיוצרו בתעש ההגנה במחתרת - משנת 1934.   
על גופי הרימונים נראת בברור הטבעת הסימנים:  .U.S.A 

 מהספר "התעשיות הביטחוניות בישראל"  

"- - - באחד הימים גילו הבריטים רימונים מסוג זה. הם התחקו אחר מקורם ושלחו אותם לבדיקת מומחי נשק בחו"ל. המומחים קבעו כי הרימונים אינם מתוצרת ארצות הברית, אלא "תוצרת בית מעולה" !! 

קטע מתוך הספר "לכסיקון כח המגן ההגנה" - צ.ד. 

ממשיך לספר חבלן המשטרה:  

"בבדיקת הרימונים מצאנו שעל כל אחד מהם נמצאו סימונים שהוטבעו בהם. בלטו בהם האותיות והמספרים הבאים:  45  + A.S.U . כאשר ניסינו לברר בתעש' ההגנה מה משמעותם של הסימונים הנ"ל, קיבלנו את  ההסבר הבא:  

המספר 45 הינו סימון המתעד את  שנת יצורו של הרימון = 1945 .

האתיות  A.S.U  באנגלית - הינן למעשה ראשי תיבות של שלוש מילים בשפת היידיש: 

 "אונזרא  שטיקל  ערבייט", שפרושן  בעברית = 'חתיכת עבודה שלנו' !! 

אכן - הרי חבלני המשטרה קבעו כי הרימונים היו "במצב מצוין" !!   

והרי בתעש' נאמר:  'חתיכת עבודה שלנו'  -  שלנו במשמעות עבודת עובדי תעש' ה'הגנה' במחתרת !!

"למרות השנים הרבות שחלפו מאז ייצורם והטמנתם של הרימונים ב"סליק", הייתה אי וודאות  באשר למצבו של חומר הנפץ שהיה בתוכם, לפיכך חייבים היינו לפוצצם", אומר זיו החבלן. ואכן, "כל הרימונים הושמדו בצורה מבוקרת על ידי חבלני המשטרה". 

מוסיף ומבהיר עמוס שפי, מי שהשתייך לצוות הטכני של עובדי תעש' ההגנה במחתרת והיה מהעובדים ב"מכון איילון" ואלה דבריו: 

"בית חרושת "נשר" שהיה בית חרושת לבירה, גם הוא היה זה שסיפק פחיות לתעש', בנוסף לפחיות הבירה הריקות שנאספו מהמזבלות ברחבי הארץ והועברו לטיפול בבית האריזה שהיה בפרדס ברמתיים. כינויו של מקום זה היה "מכון שמן". במקום זה הוקם על ידי התעש' ונקרא גם "מפעל לטיפול בפחיות". מנהל המקום היה ראובן דורי-דורף, שהיה מוותיקי עובדי תעש' ההגנה במחתרת". 

למרות כל המסופר בזה, עדין נותרה השאלה: 

מדוע הוטמנו רימונים אלה במרחק רב יחסית, רחוק מהישוב היהודי הגדול שהיה בעיר תל-אביב ? 

והינה, באחת משיחותי עם ההיסטוריון ד"ר מאירקה פעיל, שוחחנו גם על "סליק הרימונים" שנתגלה בחולות צפונה של העיר תל-אביב. לדבריו של מאירקה, הוא הסביר את הדברים כך:  

"נראה כי "סליק" רימונים זה הוצא ממקום מסתור כל שהוא שהיה בתוך העיר תל-אביב. משם הועבר ה"סליק" והוטמן בחולות, באזור שבשנות הארבעים היו אלה מרחבים נרחבים, אזורים פתוחים של חולות ריקים ועזובים. הסברה היא כי יתכן והדבר נעשה זמן קצר לפני "השבת השחורה" ב- 29 ביוני 1946", כשנודע לש"י (שרות הידיעות) של ההגנה שהבריטים מתכננים חיפושים נרחבים בישובים היהודיים בארץ, כדי לגלות "סליקים" של נשק ותחמושת של ההגנה".   

לאחר שנתקבל מידע זה מאנשי הש"י בהגנה, פרטים על תכניתם הסודית של הבריטים לבצע מבצע גדול , "מבצע אגתה", שבין היתר מטרתו הייתה למצוא ולהחרים נשק שהוסתר ב"סליקים" של הישוב היהודי. בשלב זה  פונו כלי נשק ותחמושת מ"סליקים" רבים שהיו בתוך מתחם ישובים רבים ברחבי הארץ, והוטמנו בשטחים פתוחים – בשדות חקלאיים, במטעים וכדומה. דבר זה בוצע בישובים רבים לפני "השבת השחורה". יתכן שפעולה זו תרמה לכך, שהבריטים גילו פחות "סליקים", יחסית למה שציפו למצוא, פרט לשלל הרב שנתגלה באקראי בתהליך החיפושים בקיבוץ יגור.  

רק לאחר אירועי אותה השבת, כונתה שבת זו בפי היהודים : "השבת השחורה" !! 

* * *

כזה הוא סיפורו של "סליק" ששילב בתוכו את השלישיה  

חלב  בירה  ורימונים !!

תצוגת פחיות הבירה לאחר הוצאתן מ"סליק" כדי החלב.  

פחיות אלו הוצבו לתצוגה על אדן החלון 

במשרדו של זאב לכיש - מנהל מוזיאון ההגנה בתל-אביב.

                                                                                        צילום: צפורה דגן 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

*

*** תודה לחבלן המשטרה  זיו לבני  - על תיאור הטיפול שנעשה בכדי החלב וברימונים שנמצאו בהם, בשלב בו הגיעו חבלני המשטרה למקום האירוע. זאת כפי שראה זאת זיו, בהיותו משולב בטיפול ברימונים שנמצאו בשני הכדים.  

*** תודה לעמוס שפי  - שהיה מעובדי הצוות הטכני של תעש' ההגנה ב"מכון איילון",

על תיאור פרטים הקשורים להכנת אריזת קופסאות ופחיות לרימונים, כפי שנעשה בתעש' ההגנה במחתרת.

*** תודה להיסטוריון  ד"ר מאירקה פעיל  - לדברי ההבהרה לרקע העברת ה"סליק" מהעיר תל-אביב לחולות בצפון העיר. 

*** תודה לזאב לכיש - מנהל מוזיאון ההגנה (בעבר) שהיה בבית אליהו גולומב בתל-אביב, על האישור להשתמש בתמונת חבלני המשטרה עם 'אוצר' כדי החלב ופחיות הרימונים. התמונה המופיעה בראש המאמר. 

*** דברים אלה נכתבים גם בשילוב דברים שפורסמו בעיתונות לאחר מציאת "סליק" כדי החלב, 

 בתוספת  פרטים המסופרים בספר "תעש' במחתרת". 

                              חזרה לפרק א'

 צפורה דגן (ציפקה) מבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח (1947-1948). 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

*

סודו של מקרר וגילגולו ...

22.11.2014

                          

סודו וגילגולו של מקרר

סיפורים קטנים מימים רחוקים...  

דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן)   

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

באחד הימים נשלחתי לחיפה לראיין חבר הגנה, שהתקשר לארכיון וביקש לראיינו על תקופת פעילותו בהגנה. בשיחה טלפונית קבענו את יום בואי אליו ומאחר שאמרתי לו כי אגיע לחיפה ברכבת, ענה שימתין לבואי בתחנה. שאלתיו: "כיצד תזהה אותי"? תשובתו הייתה: אני כבר אזהה אותך, יהיה בסדר". שעת בוקר מוקדמת בבוקרו של יום ערפילי וקריר, הגעתי לתל-אביב. בידי כוס קפה מהביל, שנקנה בדוכן עגלה קטנה שנצבה בפינת המעבר לגשר הרכבת. חציתי את הגשר בדרכי לרדת לרציף ולהמתין לבואה של הרכבת. הקדמתי להגיע לתחנה, לכן היה בידי זמן פנוי לעמוד על הגשר ולהתבונן במראה המכוניות החולפות במהירות עם אורות לילה דולקים עדיין, אל מתחת לגשר בו עמדתי. הוצאתי את מצלמתי  וצלמתי. 

מבט אל הגשר המוליך לרציפי הרכבת  בתל-אביב 
 

רציפי הרכבת מתחת לגשר 

שעת בוקר מוקדמת 

המכוניות נוסעות עם אורות דולקים המשתקפים על פני הכביש הרטוב 
כך נסעתי בבוקרו של יום לראיין בחיפה. 
*** 

לאט-לאט התמלא רציף הרכבת בנוסעים. רבים מהם היו חיילים בדרכם לבסיסיהם בצפון. צפירה חדה של הקטר פילחה את אוויר הבוקר הקריר ובישרה לנוסעים הממתינים, שהרכבת מתקרבת לרציף התחנה. 

הרכבת מתקרבת לרציף התחנה 

אהבתי את נסיעת הבוקר ברכבת. הקרון אינו עמוס בנוסעים וניתן להתרווח על מושבי הרכבת החדשים המרופדים בכחול מנוקד. לפני היה שולחן קטן שנשען על דופן הקרון והמושב לידי היה ריק. אכן, כך ניתן היה להתרווח עם כוס הקפה ולהנות גם מהכריך הקטן שהבאתי עימי מביתי. מבעד לחלון שמימיני, בפאתי המזרח, זרחה לה השמש בין העננים. הייתה זו תחושה של שלווה, רוגע והנאה מהנסיעה ברכבת. אני אוהבת לנסוע ברכבות והרגשתי כמו ילדה קטנה, שכאילו הייתה זו לה הפעם הראשונה שהיא נוסעת ברכבת.  

קוטיק ומכוניתו ממתינים לבואי 
מעניין - ראו מהו מספר מכוניתו של קוטיק 
90-290-09  
*** 

על הרציף בחיפה המתינו מספר אנשים לבואם של הנוסעים. ראיתי מישהו עומד בצד ליד מכונית ועיניו תרות אחר היורדים מהרכבת. איזה חוש פנימי אמר לי: "זהו זה, זהו  אריה קוטיק". פגישה לבבית ואנו עולים במכוניתו אל ביתו שבמעלה הכרמל. רעייתו פניה המתינה לנו וקבלה את פנינו בלבביות, ליד שולחן קטן ערוך ומוכן לארוחת הבוקר. היה זה מפגש הכרות עם מרואיין, שהיה מיוחד ושונה ממפגשי ראיונות אחרים שערכתי. חמישה מפגשי ראיונות קיימתי עם קוטיק, בין יוני לספטמבר בשנת 1996. תמיד בבואי לחיפה, המתינה לי שם אותה חוויה של קבלת פנים לבבית וחמה. סיפוריו של קוטיק קלחו, הטייפרקורדר קלט את דבריו וכל הקלטות הועברו לתיעוד בארכיון המרכזי של ההגנה שהיה בבית גולומב בתל-אביב. 

קוטיק היה פעיל  בתחומי ביטחון שונים.  היה חבר בהגנה, בנוטרות  ובצבא הבריטי. ב- 1938 שירת במשטרת המנדט הבריטי. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והיה  ב"פלוגת הנמל". בהמשך צורף בצבא הבריטי ליחידת תובלה מספר 650, ועם יחידה זו הגיע ב- 1942 לאיטליה. בשנת 1946 נשלח מטעם ההגנה לעבוד במחלקת היעור של הקרן הקיימת לישראל (ק.ק.ל), לתצפיות מיפויי שטח ולא ליעור שהיה רק "כיסוי" לתפקיד פעילותו כחבר הגנה. קוטיק לחם במלחמת העצמאות בשחרור הגליל וב-1948 נשלח לבית ספר לקצונה. 

הגעתי לחיפה, למפגש האחרון עם קוטיק. קוטיק חיכה לי כהרגלו בתחנת הרכבת שבתחתית העיר. התניע את המכונית ואמר לי: "ציפי, היום הכנתי לך הפתעה. אנחנו לא נוסעים ישירות לביתי, אלא במסלול אחר שהכינותי במיוחד בעבורך". האמת היא שנדהמתי קמעה, אך היה זה טיול מעניין דרך השכונות הערביות בחיפה התחתית ובהמשך נסיעה בכביש מתפתל במעלה הר הכרמל, שנקרא "דרך רופין". מסלול הסיור מלווה היה בסיפורים היסטוריים, הקשורים במיוחד באירועים שקרו בחיפה במלחמת העצמאות. אכן, קוטיק מצא דרך נאה ונאותה, המתאימה לאחת כמוני, להודות לי בסיור זה על הראיונות שקיימתי עימו לתעוד פעילותו כחבר בהגנה. 

תצפית לחיפה תחתית ונמל חיפה מהדרך העולה לכרמל  
***

הגענו לביתו של קוטיק וגם הפעם לא חסר היה השולחן עם ארוחת הבוקר 'המסורתית' וקבלת הפנים החמה והלבבית של פניה, רעייתו של קוטיק. אותו יום ראיינתי גם את פניה, שהייתה ניצולת שואה והגיעה לארץ-ישראל באניית המעפילים "אקסודוס". בתום הריאיון צלמתי למזכרת את הזוג בביתם  וקוטיק צילם אותי לפרידה, ליד העץ שהיה בפתח ביתם. 

אריה קוטיק ופניה רעייתו בביתם החמים בחיפה 

ליד עץ פיקוס עבות בחיפה - בכניסה לביתו של קוטיק   
*** 

באחד הימים של ראשית שנת 1997 הוזמנתי על ידי נרי אראלי, שהיה מנהל ארכיון ההגנה בתל-אביב, לסע עמו לחיפה. "קבלנו הודעה לבא לחיפה ולבדוק מקרר ישן", אומר לי נרי, "מדובר במקרר ששימש "סליק" לנשק ותחמושת". היה זה קוטיק שהתקשר לארכיון וגם אלי וביקש שנבוא לראות את המקרר הנמצא במועדון חברי ההגנה בחיפה. "נראה לי, שיש כאן משהו מיוחד במקרר הנמצא במועדון שלנו" אומר לי קוטיק בטלפון. "אולי נוכל אנחנו לעזור להם לפתור תעלומה קטנה, היכן מצוי "סליק" במקרר שבמועדון. נרי ואנוכי החלטנו לסע לחיפה ולראות במה מדובר. הגענו לחיפה ומצאנו את קוטיק ממתין לנו כדרכו בתחנת הרכבת של חיפה. 

קוטיק ומכוניתו בפתח בית ההגנה בחיפה. 
*** 

במועדון המתינו לנו מספר חברי הגנה, מצוות החברים הפעילים במועדון: 

דוד ליטני- שמשך ארבעים שנה היה מזכיר הסניף ואיש מנגנון ההגנה בחיפה ופעל בחטיבת כרמלי.  

צבי הורנשטיין ואריה קוטיק אף הם מפעילי הסניף ויוסף לישנסקי, מי שהיה אותה עת יו"ר סניף חברי ההגנה בחיפה. 

המועדון נראה היה כמקום מוזנח, אך ניכר היה בו שהוא בתהליך של ניקוי, סידור וארגון המקום מחדש. על אחד הקירות תלוי היה ארון תצוגה גדול, סגור בחזיתו בדלתות זכוכית ובתוכו נראו תלויים וסדורים כלי נשק שונים. לצידו של ארון התצוגה היה ארון קטן ובו כרטיסיות ישנות של חברי הגנה מימים עברו. הכרטיסיות היו מזהיבות מיושן, אך סדורות וארוזות ב'כיסי' ניילון בגודל תואם. ניכר היה שתכולתו של הארון נמצאת אף היא בטיפול וארגון החומר הישן המצוי בו. בקצהו השני של המועדון, בפינה, ניצב מקרר קרח ישן ומאובק שנראה כ'מבויש' קמעה ועורר שאלה: 'מה מעשהו של מקרר כזה במקום הזה' ? 

      זוהי תמונת מקרר הקרח הישן וסודו !!         

נח לו בתנומה בפינה - כבר מעל ל-50 שנה   

במועדון חברי ההגנה בחיפה .

*** 

במועדון חברי ההגנה בחיפה 

ישבנו במעגל קטן ושמענו את סיפורו של המקרר, כפי שסיפרו אותו החברים שהמתינו לבואנו : 

"החלטנו לנקות ולערוך סדר במועדון. לחדשו, לרעננו ולהחזיר את המקום לפעילות מפגשים של חברי ההגנה החיפאים. תוך כדי עבודות הניקיון וסידור המקום, משך את תשומת ליבנו מקרר קרח קטן ומאובק, שנראה היה כזרוק בפינה כחפץ שאין בו עניין. תחילה חשבנו לזרוק את המקרר. ברור היה לנו, שכיום אין לנו צורך בו. חשבנו להזמין "אלטאזאכן" (אוסף גרוטאות), שיקח את המקרר מפה. אך כאשר הסטנו אותו מפינת החדר, קלטו עיננו לוחית נחושת קטנה שהוטבעה על המקרר ועליה נחרטו המילים הבאות :

"סליק – אחת העבודות

של הח' יהודה סנדברג ז"ל

 שחייו היו קודש להגנה" 

*

"סליק"?  כן, כאן כתובה במפורש  המילה "סליק"!! 

אך היכן הוא אותו "סליק"? 

***    

"כשראינו את לוחית הנחושת הקטנה, הבנו כי יתכן ויש כאן משהו בהקשר למילה "סליק" הכתובה על הלוחית והחלטנו להזמינכם", אמרו החברים. תם סיפורם של החברים כשכולנו עומדים סביב המקרר. אחזנו במקרר, דפקנו על דפנותיו, פרקנו את תא הקרח, אך לא מצאנו דבר. הצעתי לחברים: "בואו נהפוך את המקרר על ראשו ונראה אולי יש משהו בתחתיתו". שינסנו מותניים, חבקנו את המקרר מכל צדדיו והופ – משהו מפתיע קרה. תוך כדי היפוך המקרר, השתחרר המכסה העליון מעצמו והחליק לצד ולעיננו נגלה תא, מקום בו ניתן היה להסתיר שניים-שלושה כלי נשק קטנים, אולי אקדחים ומספר קופסאות תחמושת לכלים. גם בדפנות הפנימיים של המקרר היו תאים שיכלו לשמש מסתור ל"סטנים" ו/או לרובים, כשהם מפורקים לחלקים. 

אכן, היה זה רגע מרגש. !! 

רגע של נגיעה בהיסטוריה של מחתרת ההגנה 

בשנים שלפני קום המדינה. 

תגלית מסתור ה"סליק" ותווית הנחושת באחורי המקרר
 

מכסה המקרר החליק ומסתור ה"סליק" נתגלה !! 
הצילום בוצע על רקע ארון תצוגת כלי הנשק שהיה על קיר מועדון חברי הגנה בחיפה. 
***  

 

לפתע צץ במוחי רעיון. הצעתי לחברים, שנטפל בהעברת המקרר לתל-אביב, ונמסור אותו לתצוגה ב"מוזיאון בתי האוסף" המצוי ביפו. בו במקום  סוכם, שאכן כך יעשה. 

בשובנו לתל-אביב טופל העניין והמקרר הועבר מחיפה לתל-אביב ועד היום הוא מוצב לתצוגה, בביתן ה"סליקים" ש"במוזיאון בתי האוסף" ביפו. 

כזה הוא סיפור גילגולו של מקרר ה"סליק" !                            

  *~*~*

הריאיון עם קוטיק התקיים בחודשים  יולי-ספטמבר 1996.   

 ***  הריאיון כולו הוקלט והקלטות הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה בבית גולומב בתל-אביב. 

 *** כל התמונות המופיעות בכתבה זאת צולמו על ידי צפורה דגן.  

 ציפקה – צפורה דגן מראיינת ותחקירנית מתנדבת לארכיון ההגנה בתל-אביב. 

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~

*

ה"סטן" - The Sten Gun // ת.מ.ת.= T.M.T. // פרק ב'

20.11.2014

          

סיפורים קטנים מימים רחוקים... 

ה"סטן"  -  The Sten Gun 

   

ת.מ.ת. = T.M.T. 

       ת.מ.ת. =  תת-מקלע-תעש  !!  

המשך - חלק  ב' 

 

הסבא הנכד וה"סטן"                   

    דף ממחברתה של צפורה דגן (ציפקה) 

                             זיכרונות  מראיונות . . . 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 

*

שלוש פעמים נסעתי לראיין את נחום ניצן בקיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל. (בביקורי השלישי, לפני שנפרדנו, לאות תודה על שראיינתי אותו, הגיש לי ניצן זר פרחים ושקית פירות שסק מהעץ שצמח ליד ביתו. כוס קפה מהביל, צילום תמונה למזכרת ואני שומעת אותו אומר לי: "ציפי, בואי אראה לך משהו מיוחד". ביתו של נחום בנוי היה על מדרון גבעה ובשיפוע התחתון היה לניצן חדר קטן. מדפי ספרים ישנים ומאובקים, שולחן ושני כסאות, פינת קפה ומיטת ברזל כזו שקראנו לה בפלמ"ח ובקיבוצים "מיטת סוכנות". כינוי זה ניתן למיטות ברזל אלה,  היות והיו אלה מיטות פשוטות, כאלה שהיו מייצרים בכמויות גדולות בעבור הסוכנות, שחילקה אותם לעולים החדשים שהגיעו לארץ לאחר תום מלחמת העצמאות.  

נחום הרים את שולי כיסוי המיטה שהייתה בצידו של החדר, ושלף מתחת למזרון הקש חבילה שנראתה כבדה ועטופה הייתה בבדים. נדרכתי מסקרנות לדעת מה מסתתר בחבילה מוזרה זו. ניצן הסיר בזהירות את הבדים שעטפו את החבילה, הניח אותם על הרצפה ומתוך החבילה החל לבצבץ כלי נשק מוזר. "מה זה"? שאלתי את ניצן. הוא חייך ואמר: "זהו "סטן", אמנם "סטן" רגיל, אך מיוחד". 'מיוחד' כי מאחוריו ישנו סיפור קטן", אמר נחום. ישבתי על הכסא וכזה היה סיפורו של ניצן: 

" באחד הימים, כשעבדתי עם מספר בחורים בפרדס, בעת המנוחה שאלו אותי החבר'ה אם ארשה להם להסיר כמה ענפים מעץ לימון, כי עליהם להכין לעצמם "מקלות קאפאפ" לאימונים בפלמ"ח. "מקלות קאפאפ" מעץ לימון, נחשבו בעיני החבר'ה למקלות, "הכי טובים והכי חזקים". מובן שהסכמתי, אומר ניצן, ואף סייעתי להם לבחור ולנסר כמה ענפים ישרים כפי שרצו. 

לפתע שאל  אותי אחד הבחורים: "תגיד ניצן, האם אתה מסוגל לירות ב"סטן" ישר מהבטן ולפגוע 'בול'?" ראוי להבהיר, כי ל"סטן" ישנה קת ברזל ארוכה, לכן קשה להשעינה ביציבות על הבטן, לירות מהבטן ולפגוע 'בול'. "אין בעיה" עניתי להם. בתשובה אמרו לי החבר'ה: "ניצן, בוא נעשה תחרות ונראה מי יצליח טוב יותר בירי כזה, לפגוע 'בול' במטרה בירי מהבטן". 

בסוף יום העבודה נפרדנו. החבר'ה הלכו לאהלי הפלמ"ח ואני נשארתי בפרדס והורדתי גם לעצמי קטע של ענף עבה יותר מעץ לימון כל שהוא. בשובי לחדרי טיפלתי בכלי ובסוף שבוע העבודה נפגשתי עם בחורי הפלמ"ח לתחרות הירי. כך זכיתי בתחרות עם הפלמ"חניקים לפגוע 'בול' במטרה שהוצבה לפני". 

מראה הכלי לאחר שעבר  את טיפולו
של סבא נחום ניצן. (מא"ז חבר קיבוץ עין חרוד) 

צילומים: צפורה דגן

קת מיוחדת מעץ לימון שהורכבה על הכלי   
במקום קת ברזל שהייתה לכלי במקור.    

"את ה"סטן הזה שמרתי לי למזכרת, אומר נחום, גם כאשר נערך בקיבוץ 'איסוף כלים', כמו בכל הארץ על פי הוראות המשטרה, אני לא מסרתי ולא אמסור את הכלי שלי. בשבילי זו מזכרת מסיבה נוספת: כשהגיע מועד גיוסו של נכדי (אורי תירוש) לצה"ל, התקדם הבחור לקורס קצונה ובאחד מימי החופשה מהצבא, בא אלי הבחור וסיפר לי - שבאימוני הירי שעבר, הן בטירונות והן בקורס לקצונה, היה הוא הצלף הטוב בחבורה. כשנשאל, כיצד זה שאתה 'פייטר' כזה ? ספרתי להם על ה"סטן" המיוחד של סבא שלי, שהוא הוא זה ששימש אותי בילדותי לאימוני הירי".

כן, כך זה היה,

בזכותו של סבא  -  ובזכות  ה"סטן" המיוחד של סבא, 

נהיה הנכד לצלף  בצה"ל ! 

~*~

 * * * מפגשי הריאיונות עם נחום ניצן התקיימו בקיבוץ עין-חרוד,   בחודשים :  ספט. אוקט. נובמ. 1996 . 

סיפורו של נחום התקיים לאחר מבצע גדול שנערך בארץ, לאיסוף כלי נשק וציוד צבאי שהיה בידי אזרחי המדינה.

 המטרה הייתה לאסוף אותם ולמוסרם למשטרה, בלא צורך להזדהות. 

                                                     חזרה לפרק א

  ציפקה – מראיינת ותחקירנית מתנדבת לארכיון המרכזי של ההגנה,  

        הנמצא בבית אליהו גולומב בתל-אביב. 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

*

ה"סטן" = The Sten Gun // ת.מ.ת.= "תת-מקלע-תעש" =.T.M.T. / פרק א'

20.11.2014

                   סיפורים קטנים מימים רחוקים...

מתי וציפקה דגן
עם ה- ת.מ.ת. של פסח איילון
 שהיה מנהל "מכון איילון".  
מכון ליצירת  כדורי 9 מ"מ 
תחמושת לתת-מקלעים 
"סטנים" ו"תמתים".  
(ת.מ.ת = תת-מקלע-תעש')  

ה"סטן"  -  The Sten Gun

                ה"סטן"  מי הוא ?  מה הוא ? 

                                               מאין בא הוא?      
        

   

   

.T.M.T ("סטן"-?) תת-מקלע תוצרת תעש' ההגנה במחתרת   

בתמונה - מבט מעל ומראהו מהצד               

ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) 

מראיינת ותחקירנית לארכיון ההגנה 

 ומעובדות "מכון איילון" 

*~*~*~*~* 

כמעט בכל מקום בו מסופר על מלחמת העצמאות ותקופת המאבק שקדמה להקמת המדינה, מוזכר ה"סטן" ככלי נשק שהיה בידי לוחמי המחתרות בארץ. ה"סטן" היה נשקם האישי של מרבית לוחמי תש"ח, במיוחד בתקופה הראשונה של המלחמה עד שהחלו להגיע לארץ משלוחי הנשק הראשונים, שהועברו והוברחו לארץ מארצות שמעבר לים. עם פרוץ מלחמת העצמאות, לא היו לנו תותחים ולא היו לנו טנקים, לא אווירונים ולא אניות מלחמה. היו לנו כלים קטנים - מרגמות ואקדחים, מכונות ירייה ורובים ו-"סטנים". עם כלים קטנים אלה היה עלינו להדוף את אויבנו, שבאו לתקוף אותנו מכל עבר, עם צבאותיהם הגדולים והמצוידים. 

מה היה מקורו של כלי קטן זה? כיצד התגלגל אלינו? כיצד יוצר בתנאי מחתרת והפך להיות כלי נשק קטן אך חשוב במלחמתנו ההיסטורית - המלחמה והמאבק לחיים, להישרדותנו ולהקמת מדינת-ישראל. 

מספר שנים לאחר קום המדינה, באחד מביקורי בתעשייה הצבאית של מדינת-ישראל, שמעתי מפיו של המהנדס ישראל גלילי את המשפט הבא:  

"כל כלי חדש הינו בדרך כלל פיתוחו של הכלי שקדם לו" - כך גם הייתה דרכו של ה"סטן" !! 

ה"סטן" הינו תת-מקלע "סטן"  ולא "רובה סטן", כפי שכך הוא מוזכר מידי פעם בטעות באמצעי התקשורת - בעיתונות ואף בספרות.  (כך הוזכר גם בתכניות הטלוויזיה ששודרו ביום העצמאות האחרון). 

הכלי המוכר ונקרא "סטן", כפי שיוצר בתעש' ההגנה במחתרת, היה חיקוי לתת-מקלע בריטי שהוא זה הנקרא: "סטן-גן" = British Sten Gun.  אך זו אינה ההתחלה. 

"סטן" הוא רק שמו של תת-המקלע הבריטי:   סטן-גאן  =  The Sten Gun  !! 

 

גילגולו של הכלי      

בראשית מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940 השתמשו בצבא הבריטי בכלי נשק מסוג "טומי-גן", שזהו תת-מקלע אמריקאי שיוצר בארה"ב.     

כלים אלו רכשו הבריטים מארצות-הברית, אך רכישתם הייתה יקרה צידי לבריטים  ובשנת 1941 הוחלט ליצר תת-מקלע בריטי בתוצרת עצמית בריטית, בתהליך שיהיה זול ופשוט יותר ליצורו בתנאי המלחמה. בשנה זו החל בצבא הבריטי השימוש בתת-המקלע "סטן-גן", שיוצר בבית החרושת הבריטי לרובים "אנפילד" =Enfield .. אנפלד הוא שמו של הישוב בו מצוי בית החרושת אנפילד ליצור כלי נשק, שהידוע והמפורסם במיוחד היה ביצור רובים הנקראים אף הם בשם "רובי אנפילד". 

כלי היצור הראשוניים של ה"סטן-גאן" הבריטים ניתנו במיוחד למפקדים, לקצינים בצבא הבריטי. 

שמו של ה"סטן" מורכב מראשי תיבות שמותיהם של שני ממציאי פיתוח תת-המקלע ה"סטן" הבריטי :   
שפרד + טורפין (Sh+T ), זאת בתוספת שמו של בית החרושת לנשק אנפילד  (En) בו יוצרו הכלים.

( אף כי יש הטוענים או אולי המתבדחים, כי שתי האותיות EN הינן אותיות ראשונות של שם המדינה  

אנגליה = ENgland,  אך זה לא כך).

STEN = Shepherd + Turpin + Enfield 

הבריטים יצרו מספר דגמים של הכלי, אך הפופולרי ביניהם היה דגם סימן 2 שהיה זול ו'פשוט' במיוחד ליצרו. היה זה כלי קטן יחסית ונוח לאחיזה בשעת הירי, בכך שמקום הכנסת המחסנית לכלי, שימש גם לאחיזה וייצוב הכלי בשעת הירי. כארבעה מיליון כלים מדגם זה היו בשימוש בצבא הבריטי. הכלי סופק ליחידות מסוימות, במיוחד ליחידות קומנדו, ובמיוחד היה זה נשקם האישי של מפקדים ביחידות שונות !!  

חיילים ארצישראליים ששרתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, שרבים  בהם היו חברי ה"הגנה", אספו כלי נשק שנותרו בשדות הקרב שבמדבריות צפון אפריקה ודאגו להבריחם בדרכים שונות, ממדבריות לוב ומצרים לארץ-ישראל. בתוך ערימת שקי שלל כלי נשק אלה נמצאו גם "סטנים" בריטיים ששימשו דגמים ליצור הכלי בתעש' ה"הגנה" במחתרת. 

 #  בארצות-הברית  נקרא הכלי – "טומי-גן"  =  "תומפסון"  או בכינויו - "טומי".

 #  בבריטניה  נקרא הכלי – "סטן-גן".

 #  ובישראל  נקרא הכלי:   ת.מ.ת. = .T.M.T  ,      

           אף כי  בזיכרון התודעה הציבורית הוא מכונה עד היום בטעות בשם  "סטן" !!  

לאחר שהצליחו לייצר את הכלי במחתרת תעש' ההגנה, קיבל הכלי את השם: 

 ת.מ.ת. - וסומן באותיות = T.M.T         

פרושן של אותיות אלה הוא בשלוש מילים בעברית:  "תת-מקלע-תעש" =  T.M.T 

הכוונה היא שזהו תת-מקלע תעש'= תוצרת עצמית שלנו , כמובן !! 
על הכלים שיוצרו בתעש' ההגנה, הוטבעו שלוש אותיות אלו על בית המחסנית באנגלית .T.M.T.  

ראו בתמונה השמאלית את הטבעת האותיות  T.M.T.  על בית מחסנית הכלי .     
עד היום נוהגים  לכנות את הכלי  בשם "סטן" ופחות בשמו המקורי :  ת.מ.ת. = T.M.T.    

בתמונה מימין נראה הכלי ולידו מחסנית הכדורים שלו. 
בתמונה משמאל נראות בברור שלוש אותיות המוטבעות על בית המחסנית של הכלי - T.M.T  

לתשומת לבכם :   

הכלי שבתמונה הינו אחד הכלים שיוצרו בסדרה הראשונה של תעש' ההגנה במחתרת.  היה זה נשקו האישי של פסח איילון (אברמוביץ), שהיה מנהל המפעל ליצור כלים אלו בתעש' ההגנה במחתרת. 

לכבוד פתיחת מוזיאון "מכון איילון", פסח  איילון מסר את הכלי לתצוגה במוזיאון שהוקם במכון התת-קרקעי - "מכון איילון". 

תמונות הכלים בכתבה זו הינם מאוסף התמנות הפרטי של מתי וצפורה דגן. 

אברהם ויינברג היה אחד מראשוני עובדי תעש' ההגנה במכון "אלף" במחתרת. בתום מלחמת העצמאות כתב ספר קטן, בו ביטא את זיכרונותיו האישיים ואת התרשמותו מהנעשה סביבו בתקופת עבודתו במכון "אלף". 

כך מתאר אברהם בספרו את פגישתו הראשונה עם ה"סטן":  

"פרקי תעש"  - ספרו של אברהם ויינברג   1951 

"... יום-יום היו מופיעים כלי-ההובלה של המחתרת: "הבוטגזים", "החביות",  "המכונית של אלוני" ובעיקר "הגמד" בעל הכרס עם כושר קיבולו העצום. 

(היו מביאים שלל ממדבריות מצרים ולוב, היו אלה כליי נשק שנשארו עזובים וזרוקים בשדות הקרב לאחר נסיגת הגרמנים ממדבריות צפון אפריקה. -צ.ד.). 
 היו פולטים ומורידים ל"סליק" של מכון "אלף", "שחורות" ("שוורצלוזה"- צ.ד.) של המדבר המערבי, ובראדות  ובראונינגים וטוינגנים וטומי-גנים ושאטו - [כלים] שבורים וחלודים, שרופים ומגואלי-דם, מעופשים עד-כדי גועל.  

ובפינת הנשקים ב"אלף", כמה אהבה, כמה מרץ היא השקיעה בשברי-כלים אלה: פרקו, ניקו, תיקנו, יצרו והתקינו חלקים חסרים  או החליפו חלקים פגומים. גרוטאות הובאו למכון "אלף" והודות לפינת "נשקים" זו, יצאו למחסני ה"חימוש" כלים מצוחצחים, מוכנים לשעת-צורך העתידה לבוא.  

באחד ה"טרנספורטרים" הובא גם ה"סטן" שכה חיכו לו. ירדתי ל"סליק" והעליתי שק אחרי שק והנה אורו עיני: מצאתי בין הגרוטאות חלקי ברזל מוזרים ובן רגע הבנתי כי  הנה הוא ה"סטן" !!
 -  גולם לדוגמה ולא נשק!  ריתוך פשוט ועיבוד גס!  
 -  כאילו יצא ישר מידיו של נפח, אי-שם בכפר נידח !
 -  נדהמנו מפשטותו של הכלי וצהלנו: זה הכלי, כמוהו נצליח לייצר !!

וג'   וג'וערה זכתה ובתחומה נהייה הפלא – "סטן עברי ראשון יורה" !!   (סוף ציטוט)  

~*~*~*~

בשנים  1943-1944 יוצרה בתעש' ה"הגנה" במחתרת  

הסדרה הראשונה בת  650 ("סטנים")  תמתי"ם !    

ואנחנו כאן, ישבנו 8 מטרים מתחת לאדמה ב"מכון איילון" ויצרנו את תחמושתו של הכלי :   

                                 כדורי 9 מ"מ ל"סטנים",   ת.מ.ת."ים"  ואקדחים !!    

  

ציפקה  (צפורה  דגן) מבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" ב- תש"ז-תש"ח  
   כעבור שנים נשארנו עם קופסת כדורים זו למזכרת 
ועם זיכרונות והרהורים... 

 

קופסאת כדורים זו נמסרה לתצוגה במוזיאון "מכון איילון", לקראת יום פתיחת המוזיאון 

29  באוקטובר 1987 

~*~*~*~ 

עד לפרוץ מלחמת העצמאות  יוצרו ב"מכון איילון"     

 שני מיליון ורבע  כדורי 9 מ"מ ל"סטנים" ולאקדחים ! 

עוד כמיליון ורבע כדורים יוצרו במכון זה משך תקופת מלחמת העצמאות , 

עד לסגירתו של המכון לקראת תום המלחמה.   

~*~*~*~

                                             * המשך ל"סטן" פרק ב' - לחץ כאן  !! 

* סיפור קטן וחביב על "סטן" – מופיע בפרק הבא !  

~*~*~*~

ציפקה – מבנות מחלקת "רגבים" בפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח  1947-1948 

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~
*