כיצד סופרים ? = פרשת הצנחת תחמושת לגוש עציון / פרק ג'

    סיפורים קטנים מימים רחוקים...

              סיפורו של מקום... 
     

הצנחת תחמושת ואספקה לנצורים בגוש עציון

היום האחרון לפני הליכת המגינים-הלוחמים לשבי 

פרק  ג' 

 

   

 קופסאת כדורי 9 מ"מ 

שני סיפורי תחמושת שיוצרה ב"מכון איילון"  

          ונשלחה לעזרת גוש עציון הנצור... 

 

                דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) – זיכרונות ימים עברו  

ציפקה - מעובדות תעש' ההגנה במחתרת - ב"מכון איילון" .

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~

*

שלום לקוראים !

בפרק הקודם סופר על עדויות כתובות באשר לפרשת משלוח התחמושת שיוצרה ב"מכון איילון" והצנחתה לגוש עציון הנצור, ביום של טרם נפילת הגוש. בניסיון למצוא מי היה הטייס שהצניח את התחמושת לגוש, נמצאו שני שמות של טייסים שעסקו בהצנחת תחמושת ואספקה לנגב ולגוש הנצורים. יש המספרים שהיה זה עזר וייצמן, שבין יתר פעילויותיו במלחמה עסק גם בהצנחת אספקה לגוש. 

אך לא צוין תאריך פעילותו זו !!  

אולם, בנוסף לעזר וייצמן, מופיע שמו של טייס נוסף, שעליו נכתב מפורשות: 

 "פעל בהצנחת תחמושת, תרופות ואספקה לגוש הנצור" - כאן אף צוין תאריך פעילותו זו !!  

לתשומת לב הקוראים,  

 -  צבי זיבל, כינויו היה "צ'יבי" . גם הוא היה מראשוני הטייסים ב"מחלקת הטייס" של הפלמ"ח.

 -  מבט ביומן גוש עציון מציין תאריכי אירועים שונים שקרו במהלך המלחמה,     
 -  כך צוינו ביומן גם תאריכים בהם הוצנחה תחמושת ואספקה לגוש !!   

על סגן  צבי זיבל - "צ'יבי" - נכתב :   

"- - - היה מראשוני יחידת הטיס של הפלמ"ח. יצא עם מטוסו לקרב... במטוס קטן ופרימיטיבי שכונה "פרימוס", זאת על שם הרעש שהיה משמיע!  היה ממריא בקו מתל-אביב לגוש עציון ומצניח לשם תחמושת, אספקה ותרופות. מוסר הוראות, מעודד וחוזר...  יצא אל טיסות המבצעים ללא היסוס ופקפוק ומילא כל משימה שהוטלה עליו...  שימש עם מטוסו "עיניים" לכל שיירה שהבקיעה דרכה לבירה והוא זה שגילה ראשון את מקום בסיסי התותחים של האויב, שהפגיזו את ירושלים". 

"אלה פרקים במסכת הגבורה של הטייס העברי הצעיר - ביומן המבצעים שלו ..."  !! 

"צבי ראה בנפול גוש עציון ויכול היה להגיש במטוסו עזרה מועטה בלבד... 
ביום האחרון להתגוננות הגוש, טס מעל לגוש ומטוסו נפגע. צבי המשיך בפעולה גם לאחר שנפצע  ועורפו שותת דם... הקשר עם המגינים נותק. צבי חזר לבסיסו ובמטוסו 14 פגיעות מכדורי האויב". 

 מטוס "פרימוס" מביא אספקה ותחמושת לגוש עציון  

"ביום רביעי ח' בטבת תש"ח - 28.12.48 - ערך "צ'יבי" טיסת סיור במסגרת "מבצע חורב", מעל עוג'ה אל-חפיר...  הוא הותקף על ידי ארבעה מטוסי קרב מצריים מדגם "ספיטפייר" וצרור שפגע במטוסו שם קץ לחייו...  צבי גיבל ז"ל הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק". 

* 

בעדות הרשומה ביומן המבצעים של צבי זיבל, מוזכר תאריך הצנחת התחמושת לגוש עציון הנצור. 
הפעולה בוצעה ביום שלפני נפילת הגוש !!  הייתה זו פעולת הצנחה שהצליחה, אך כבר לא יכלה לסייע לגוש שנפל יום או יומיים לאחר הצנחה זו. ציון יום זה ביומן המבצעים של צבי זיבל, מתחבר לדברים שסיפר לי עמוס שפי, שהיה מהצוות הטכני של עובדי התעש' ב"מכון איילון". לדבריו: "המשלוח השני של התחמושת שיצרנו, זו שהוצנחה לגוש בהצלחה, היה זה יום-יומיים לפני נפילת הגוש!!" 

אצל הטייס עזר ויצמן צוין רק באופן כללי שטס והצניח תחמושת ואספקה לגוש, אך ללא ציון תאריכים. לעומת זאת, אצל צבי זיבל - "ציבי" - נכתב מפורשות: 

"הצניח תחמושת ואספקה ביום האחרון להתגוננות הגוש" !!  

גם משפט זה מתחבר עם מה שסופר לי:  

"ההצנחה השנייה כבר לא הועילה, כי הגוש נפל" !! 

גוש עציון נפל ארבעה חודשים לאחר נפילתם של ל"ה חללי "מחלקת ההר". 

*

"חלפו השנים. שנים רבות עברו מאותם ימי לחימה קשים, 

ימים בהם כל כדור שייצרנו שם מתחת לפני הקרקע

היה כדור יקר מפז והנה התקלה שקרתה... 

משלוח התחמושת השני שיוצר בעמל רב, אמנם הוצנח ונפל לידי הלוחמים,

אך מי השתמשו בו ?? 

*  

 למחרת היום - יום שישי , 14 במאי 1948 - הוכרז על הקמת מדינת ישראל !!  

 גוש עציון נכבש ע"י הפורעים הערבים, 

שנכנסו לגוש והרגו מספר רב של מגינים ואת הנותרים לקחו בשבי למחנות מעצר במדבר הירדני... 

והכדורים ??   

מה קרה לתחמושת הנוצצת שהייתה בארגזים ?? 

 מי השתמש בכדורים שאצבעות ידינו ייצרו בעמל רב בעבור המגינים ?? 

 - ? -

גוש עציון נפל ביום בו הכריז בן גוריון על הקמת מדינת-ישראל

ה' באייר תש"ח – 14 במאי 1948.

~*~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~*~

*

הפרטים הבאים לקוחים מתוך יומן גוש עציון, כפי שפורסמו ב-  

"אתר ההנצחה והמורשת  בכפר עציון" - "עמותת בני גוש-עציון".

הרי כמה נקודות ציון בודדות מתוך היומן:

יום שבת כ"ג כסלו  6.12            - הגיעה מחלקת הפלמ"ח כתגבורת לגוש, בפיקודו של דני מס...

יום חמישי  כ"ח כסלו  11.12       - התקפה על שיירת המזון (שיירת העשרה) בק"מ ה- 15 בכביש...

יום שישי כ"ט כסלו  12.12         - הלווית עשרת חללי השיירה ... 

ראשית טבת                              - תפיסת חירבת זכריה, תצפית לכביש הראשי...

יום שני כ"ג טבת  5. 1                - פינוי הילדים ומרבית האימהות בליווי צבא בריטי... 

יום שני  12.1                           - שיירה בליווי ה"הגנה" הותקפה בדרכה מירושלים לגוש...   

יום שלישי ב' שבט  13. 1           - השיירה שחזרה מהגוש הותקפה ליד בריכות שלמה...

יום חמישי ד' שבט 15.1             מטוס הצניח לראשונה חומרי רפואה ותחמושת !! 

יום שישי ה' שבט  16.1              קרב הל"ה ליד צוריף - "מחלקת ההר"... 

יום שני  19.1                             הלווית הל"ה... 

יום שלישי ט' שבט 20.1            החלה הצנחה סדירה של אספקה ותחמושת לגוש

יום שבת כ"ז שבט  7.2              נחיתת המטוס הראשון במסלול התעופה

יום שבת י"א אדר-א'  21.2        מספר מטוסים נחתו בגוש         

יום ראשון  י' אדר-ב'  21.3        החלו להטיס לגוש תגבורת חי"ש מתל-אביב

יום ראשון י"ז אדר-ב'  28.3       הפצצת לילה ראשונה בוצעה על ידי חיל האוויר העברי

יום רביעי ג' אייר  12.5              - התחלת ההתקפה הגדולה על גוש עציון...

יום חמישי ד' אייר  13.5             - הקרב על כפר עציון הגיע לסיומו... 

יום ששי ה' אייר 14.5  -    המערכה על גוש עציון נסתיימה... 

                                              שארית מגיני הגוש הלכו לשבי...

*

חזרה לפרק א'

~*~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~*~ 

*

* תודה מיוחדת לדב קרמר מחולון, שסייע באיתור חומר הקשור בפרשת האספקה לגוש עציון! 

* תודה לעמוס שפי על פרטים שזכר וסיפר בהקשר לפרשת היצור ואספקת התחמושת 

   שיצרנו ב"מכון איילון" ושילוחה לגוש הנצור.   

              

 ציפקה (צפורה דגן) מבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז- תש"ח       

מראיינת ותחקירנית לארכיון ההגנה הנמצא בבית אליהו גולומב בתל-אביב . 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

*

כיצד סופרים? = "מכון איילון" מייצר תחמושת לגוש עציון / פרק ב'

  

 סיפורו של מקום 

תפוקת תעש' ב"מכון איילון" והעזרה לגוש עציון

עובדים ומיספרים - כיצד סופרים ?

פרק  ב'

סיפורים קטנים מימים רחוקים ...

כדורי  9 מ"מ שיוצרו ב"מכון איילון" 

בכל קופסא נארזו  50  כדורים 

תחמושת לתת-מקלע "סטן" = ת.מ.ת. 

                                                       

 דף ממחברתה של צפורה דגן (ציפקה) – זיכרונות   

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

ארגזי פח מלאים בדסקיות עגולות ובתרמילי נחושת נוצצים בברק זוהר. זה עתה יצאו מטבילת רחצה וריכוך באמבטיות של חומצה. כמה היו בכל ארגז כזה? מי יודע? מי ידע? אך בכל זאת מעניין, כיצד סופרים כשרוצים לדעת מה הייתה תפוקת היצור היומית בכל שלב של עשיה ותפוקת היצור של כל מכונה? משך שנות פעילותו של המכון, נרשמה רק 'הערכה', הערכה המבוססת על המילה "בערך". אך בכל זאת, מה היה הספקה של כל מכונה ומה היה הספקו של כל עובד ביום עבודתו המכון. 

בתעשייה הצבאית של מדינת ישראל, ניתן לדעת כיום מהי תפוקתה של כל מכונה בפס היצור של מפעלי התעש' השונים. הכל אוטומטי. אך לא כך היה הדבר במכוני היצור של תעש' ההגנה במחתרת. אותם ימים לא ניתן היה לספור את כמות תרמילי הנחושת שהיו בארגזי הפח שהוצבו ליד "מכונות המתיחה". לא נספרו הכוסיות הקטנות שנמתחו לתרמילים וכך גם לא נספרו הקליעים שחוברו לתרמילים המלאים...   

רק בשלב העבודה הידנית שנעשתה ב"חדר ההרכבה" וב"חדר האריזה" ניתן היה לרשום את ההספק היומי, על פי מספר מגשי התרמילים שמולאו ועל פי כמות הקופסאות שנארזו באותו היום.  בכל קופסא נארזו 50 כדורים ומספר קופסאות נארזו בקופסאות פח גדולות יותר. עד היום נשתמרה מחברת מזהיבה מזוקן, שרדה מאז אותם ימים רחוקים, אך תפוקת היצור הרשומה בה התבססה  רק על הערכה בלבד. 

 

דף רישום התפוקה היומית במכון

רצה הגורל, שארוע מסוים היווה תשתית לפתרון השאלה, שאלת ה"כמה" ? 

זה קרה באמצע מלחמת העצמאות. בארץ כולה השתוללו קרבות עזים והצורך בתחמושת גבר. נדרשנו להגביר את היצור ועברנו לעבודה בשתי משמרות, משמרת יום ומשמרת לילה. באחד הימים נתקבלה בקשה, לשלוח בדחיפות כמות מסוימת של תחמושת לגוש עציון. המצב בגוש היה חמור והיה צריך לבצע מידית את המשלוח הנדרש. הכנו למשלוח כמות של 100  אלף כדורי 9 מ"מ  לתת-מקלעי "סטן" ועוד כדורים שיצאו מפס היצור קצרים מהדרוש, נארזו בנפרד ושימשו תחמושת לאקדחים. 

שלושה כדורי 9 מ"מ בשלושה אורכים שונים 

הארוכים מדי- נשלחו חזרה אל "מכונת הלחיצה", ללחיצה נוספת של הקליע אל תוך התרמילים. 

הקצרים מדי - נארזו בקופסאות נפרדות ושימשו תחמושת לאקדחים (הכדור השמאלי) 

       והכדורים שהיו באורך הנדרש - נארזו למשלוח  50 כדורים בכל קופסא (הכדור האמצעי) 

                                                         (לשם הדיוק: ב"מכון איילון" יוצרו רק כדורי 9 מ"מ לתת-מקלע "סטן" ולאקדחים  

                                                                                   לא יוצרה אצלנו תחמושת לרובים ולא עסקו ברימונים, כפי שנרשם במקומות אחרים !! ) 

הגיע "טרנספורטר" עם רכבו. ארגזי התחמושת הועמסו בהסוואה על הרכב והועברו  במהירות להטסתם לגוש הנצור. אולם, לא תמיד דברים מתבצעים כראוי, לא כפי הנדרש ולא כפי שמתכננים וכפי שחשוב היה שיהיו. 

המטוס הגיע עם כל כבודת התחמושת לגוש עציון וחג מעל לגוש הנצור. הטייס הנמיך טוס והחל מצניח את ארגזי התחמושת בשטח פתוח וטס בחזרה לבסיסו. מגיני הגוש יצאו לשטח כדי לאסוף את הארגזים שנזרקו אליהם, אך שוד ושבר, התחמושת הוצנחה לשטח שהיה  מגודר וממוקש. כך הלכה לריק עבודה רבה שהושקעה ואיבדנו כמות גדולה של תחמושת שהייתה כל-כך חיונית לעמידה בלחימה, להישרדות ולחיי המגינים בגוש.   

מטוס האוסטר ("פרימוס"), שימש להצנחת ציוד, אספקה, תחמושת וחומרי רפואה 
 לנגב, לירושלים ולגוש עציון

כשהתברר מה קרה, שוב התארגנו במכון ותוך שבוע ימים בלבד, בעבודה מאומצת, יצרנו פעם נוספת  100  אלף כדורים. התחמושת נארזה והוטסה לגוש הנצור והפעם הוצנחה בהצלחה והגיעה לידי מגיני הגוש. אך היה זה יום-יומיים לפני נפילת הגוש, שנפל ביום שלפני הכרזתו של בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.

יצור של  100 אלף כדורים בשבוע ימים,

מאפשר תמונת תפוקת ייצור יומית של כ- 16 אלף כדורים ליום ב"מכון איילון" !

פרשת משלוח התחמושת לגוש עציון, היא זו שאפשרה לקבל הערכה 'מדויקת' יחסית לשאלה:  "מה הייתה תפוקת הכדורים שיוצרה ב"מכון איילון". 

***

אם נסכם כעת את הכמות הכללית של כדורי 9 מ"מ שייצרנו
תתקבל התמונה הבאה:

א.  000 100 כדורים יוצרו בשנת 1945, בשלבי הניסויים שנערכו ב"החנות" בתל-אביב, 

      טרם הקמתו של "מכון איילון".

      "החנות" הייתה ליד תחנת האוטובוסים הישנה של תל-אביב.

ב.  כדור המיליון הראשון – נחוג ב"מכון איילון", כעבור כשנה נוספת, 

     זאת לאחר הקמת המכון על הגבעה שליד תחנת הרכבת של המושבה רחובות.

ג.  שני מיליון ורבע כדורי 9 מ"מ – יוצרו ב"מכון איילון", עד לפרוץ מלחמת העצמאות.

ד. ומעניין נתון נוסף המופיע ביומניו של בן גוריון,  שם נכתב : 

    "שלושה מיליון וחצי כדורי 9 מ"מ הוצאו מה"סליקים" בפרוץ המלחמה". 

    סביר להניח, שכמות זו כללה את הכדורים שיוצרו ב"מכון איילון",  
    אך כללה גם כדורים שהושגו ברכש ממקורות אחרים. 

***

לפי נתונים אלה ניתן לסכם :

כ- 4  מיליון וחצי כדורי 9 מ"מ יוצרו ב"מכון איילון", משך כל תקופת היצור, זאת אומרת: 

עד למלחמת העצמאות, במהלך המלחמה ועד לסגירתו של המכון לקראת תום מלחמת העצמאות.   

כמו כן ניתן להעריך כי תפוקת היצור היומית הייתה:

כ- 000 14  כדורים ביום !!

***

הייתה זו תחמושת לתת-מקלע "סטן"

שהיה נשקם האישי של מרבית לוחמי תש"ח, 

במיוחד בראשיתה של מלחמת העצמאות,

עד שהחלו להגיע משלוחי נשק ממקורות שונים מחו"ל.

***

*** כעת מעניין ומסקרן לדעת, מתי קרתה פרשת הטסת התחמושת לגוש עציון ?

*** מי היה טייס האווירון שהטיס את התחמושת לגוש הנצור ?

*** וחשוב לא פחות לנסות ולבדוק - האם ישנה עדות בכתב המזכירה ומתארת מקרה זה !! 

מעבר להמשך פרשת משלוח הטסת  התחמושת לגוש עציון - לחץ כאן >                        

המשך בפרק ג'

* תודה לעמוס שפי מעובדי התעש' ב"מכון איילון", שעדכן אותי באשר לפרשת יצור התחמושת לגוש עציון.

** קטעי 'יומן גוש עציון ' נלקחו מהויקופדיה באינטרנט .

*** תמונת אווירון ה"פרימוס" נלקחה מהספר 'לכסיקון כח המגן – ההגנה'.

 ציפקה (צפורה דגן) 

מבנות מחלקת פלמ"ח "רגבים" שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח  

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

*      

כיצד סופרים ? = עובדים ומיספרים ב"מכון איילון" / פרק א'

עובדים ומיספרים - כיצד סופרים ? 

 
עובדי היצור "במכון איילון" -  פרק  א' 

סיפורו של מקום -                     

          סיפורים קטנים מימים רחוקים...  

מה היה מספרם המכסימלי של העובדים יום-יום  ב"מכון איילון" ?  

ומה הייתה התפוקה היומית של יצור הכדורים  ב"מכון איילון" ? 

דף ממחברתה של צפורה דגן (ציפקה) - זיכרונות   

     *~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

  דרכם של אירועים היסטוריים, שעם חלוף השנים הם משנים פנים.

ככל שגדל מרחק הזמן בין האירוע שעליו מספרים, לבין המועד המסופר, כך יכולים להיות בו  אי-דיוקים רבים יותר. נתון שהודפס ומהווה טעות בעת שנכתב באשר למה שהיה בעבר,  עשוי להוות  תשתית לדברים אחרים שיפורסמו בעתיד ויכללו את אותה הטעות. 

 

משמאל לימין:  כרמלצק'ה ויפהל'ה מבנות פלמ"ח "רגבים"
עובדות באולם הגדול ליד "מכונות המתיחה" - 1948 

כשהוחלט על הקמת המוזיאון ב"מכון איילון" העזוב, שהיה מכון התעש' התת-קרקעי הגדול ביותר של ההגנה ליצור תחמושת, אמר וכתב מי שכתב את הנתון הבא:
   -  "יום-יום ירדו 45 חברים לעבודת יצור התחמושת במכון".  האמנם ?  
   -  אמר מי שאמר וכך גם כתב – אך האם באמת כך זה היה ?

מתיחה,  לחיצה  ו'ברית מילה'. 

הרכבה,  אריזה  ומשם אל הבלתי נודע...

מה זה כאן?  מה באמת כאן היה?

בואו נעשה סדר

וננסה לפתור את החידה. 

אך לשם כך יש לערוך "ספירת מלאי" לעובדים מתחת לפני האדמה !! 

אולם הייצור הריק, לפני תחילת השחזור להקמת המוזיאון בתוכו 

קבוצת ותיקי עובדי "מכון איילון" בביקור ראשון במכון - 1987
מימין לשמאל: יפהל'ה גלעד,  שרהל'ה קדמי,  כרמלהצ'קה רודשטין,  
מתי דגן,  ציפקה דגן,  עמוס שפי,  יענקל'ה ספקטור,  אושרקה גלעד

עמוס שפי, מהצוות הטכני של התעש' ואנוכי עברנו על רשימת עמדות העבודה שהיו לנו ב"חלקה".
   כן, "חלקה", כך קראנו למכון, שכלל לא ידענו כי בתעש' ה'הגנה' ניתן לו השם "מכון איילון". 
       'חלקה'  = זו מילה חקלאית, שימושית בחיי היום-יום בישוב חקלאי !! 
                       כך, בשיחה סתמית לא ניתן היה  'להחליק בלשון'  אל תוך סודה של הגבעה... 
       'מכון'  =  זו מילה הקשורה בדרך כלל למקום עבודה, לבית מלאכה או/ו מפעל עירוני !! 

פסי הנחושת הארוכים והכבדים, הובאו למכון על ידי "הטרנספורטרים" של ההגנה, במיוחד בלילות החשוכים. הפסים הורדו למכון והונחו ליד "מכונת השטאנץ", שהייתה בקרבת הסולם היורד מתחת למכונת הכביסה אל אולם המכונות הארוך. מכאן החל פס היצור לנוע קדימה אל שלבי היצור השונים, עד לכדור המוגמר המוכן לאריזה ולמשלוח.  

כעת בואו נספור יחדיו, כמה חברים ירדו יום-יום לעבודה במכון שמתחת לאדמה : 

1  עבד  ב"מכונת השטאנץ" והוציא דסקיות מפסי הנחושת הארוכים והכבדים. 

6  עבדו ליד שלושת "מכונות המתיחה" - שני עובדים ליד כל מכונה. 

1  עסק בטבילת התרמילים באמבטיות של חומצה, כדי לרככם בין שלבי המתיחה השונים.

3  עבדו ליד "מכונות החיתוך" ("המוהלים") - לחיתוך התרמילים  הארוכים לאורך הדרוש.

1  עבדה ליד מכונת "ניקוב החור לאש" - ניקוב חור בכרכובי התרמילים שנמתחו. 

3  בנות עסקו ב"הרכבת הסדן והפיקה", בשקע שהיה במרכז כרכובי התרמילים. 

2  עובדים מרחו 'לאק' / לכה  על הפיקות שהורכבו בכרכובים. 

2  עבדו בציפוי הקליעים - במכונות שהיו בקצה האולם הגדול מתחת למאפיה.  

2  עובדות מלאו אבק שריפה בתרמילים המוכנים. 

2  חברים עבדו על "מכונות הלחיצה" - מכונות שלחצו את הקליע לתרמילים המלאים.

2  בנות היו ליד שולחן  ה"קליברציה" ובדקו את אורכם של הכדורים המוכנים לפני אריזתם. 

4  עבדו באריזת הכדורים בקופסאות קרטון קטנות שנארזו אחר-כך בפחיות, שהושמו בארגזים למשלוח. 

6  היו עובדי תעש', עובדי הנהלת המכון ועובדים טכניים, שרובם הגיעו לגבעה מתל-אביב. 

*** ניתן לסכם את הרשימה ולומר, שמתחת לאדמה עבדו יום-יום  כ- 35  חברים ! 

  

*** בנוסף להם, היו חברים שעבדו על פני האדמה, שעיסוקם קשור היה לעבודת המכון למטה:

 -  נוטר אחד שמר ב"בוטקה" - ב"סוכת השומר" שהייתה ליד המקלחות, בקרבת שער הכניסה לגבעה. 

הנוטר לא היה שייך לעובדי התעש' במחתרת, אלא ליחידת הנוטרים של המשטרה. 

היה אתו קוף שמישהו (?) הביאו מאפריקה. 

הקוף נקרא בשם "ציטה". לכן כינינו גם את השומר בשער בשם  "צבי צ'יטה".

 -   אופה אחד - עבד בלילות באפיית ככרות לחם, בהספק של כמות יומית הדרושה לחברי הקיבוץ בלבד. 
 -   שניים עבדו במכבסה - בנוסף לטיפול בכביסה, שחלקה היה קשור לעבודת-חוץ עבור בית היולדות שהיה במושבה רחובות - היה עליהם להשגיח שבשעות פתיחת הפתח הסודי שהיה מתחת למכונת הכביסה, לא ימצאו זרים במקום. 

*** כעת אפשר לסכם ולומר:  

  יום-יום  קשורים היו לעבודת המכון התת-קרקעי,  "מכון איילון"  כ- 39  עובדים !!

(לכן, אין זה מדויק, כפי שפורסם, שבמכון למטה עבדו 45 חברים... 

לא היו כל-כך הרבה מקומות עבודה / עמדות-עבודה במכון !!

 "מכונת מתיחה" דמי - הוצבה בודדה באולם המכונות הריק 
לקראת פתיחת העיצוב הראשון של המוזאון במכון התת-קרקעי.   
רק גלגל מכונת הדמי הינו גלגל מקורי שנשתמר ממכונת המתיחה הפולנית. 

                                                     התמונה צולמה על ידי צלם התעש' -  באוקטובר 1987  

עיצוב ראשוני במוזיאון, לקראת טקס פתיחת המוזיאון - 29.10.1987   
   התמונה צולמה במצלמה מיוחדת על ידי צלם התעש' - באוקטובר 1987. 

אולם המכונות שוחזר מחדש עם ציוד נוסף לתצוגה במוזיאון,

כך נראה המקום כיום - אוקטובר 2014   

מהיכן נלקח הנתון שארבעים וחמישה  חברים עבדו יום-יום במכון, כפי שמספרים בהדרכה ? 

מנין נלקח או/ו הומצא המספר  45  עובדים, כפי שמישהו תעד מתי שהוא אי-שם ? 

על כך נאמרה האמרה: "מילה מודפסת – זו מילה בסלע" - גם אם אינה נכונה ו/או אינה מדויקת...

בנוסף, ידועה גם האמרה הבאה : 

"אבן שטיפש אחד זורק לבאר, עשרה חכמים לא יוציאוה"! 

יש לזכור -

 בתעוד היסטורי ישנן עובדות ואין צורך בהגזמות !! 

פסח איילון (אברמוביץ), מנהל המכון טען בכעס : 

"היו במכון למטה רק כ-35 עובדים !!  

לא היו למטה מקומות עבודה  ל- 45 עובדים" !!    

   

 הגיע הזמן לתקן את שנכתב בהגזמה מיותרת במקומות שונים.              

יש לציין ולתעד במדויק, במידת האפשר, דברים כפי שהיו במציאות !            

 ***

עד כאן באשר למספר העובדים ב"מכון איילון", 

בהתאם לעמדות עבודת שלבי היצור שהיו במכון. 

***

אך מה באשר לתפוקת היצור?  
כמה כדורים יוצרו יום-יום ב"מכון איילון" ? 

זאת לא ניתן היה לספור - רישום תפוקת היצור היומית מבוסס היה על 'בערך' !!   

עד שבאחד הימים נתבקשנו להכין משלוח גדול של ארגזי תחמושת, 

כדי להטיסם באווירון לגוש עציון הנצור ! 

אך על פרשה מרתקת זאת, ניתן לקרוא בהמשך, בפרק הבא !!  

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~

מעבר להמשך לחצו כאן  > המשך בפרק ב'   

*** תודה לעמוס שפי, מהצוות הטכני של עובדי התעש' ב"מכון איילון", על אישור הרשימה שערכתי 

      ועל עזרתו לעדכון עמדות העבודה שהיו למטה במכון, בשלבי היצור השונים של הכדורים.

ציפקה (צפורה דגן) 

מבנות פלמ"ח "רגבים" שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח  1947-1949 

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~  

כעבור 40 שנה 1947-1987 - אח פגישה שכזאת...

1.11.14 

כעבור ארבעים שנה  1947-1987 

סיפורים קטנים מימים רחוקים ...

דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן)  - זיכרונות...   

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~

***

כאשר הוחלט על הקמת המוזיאון במכון התת-קרקעי "מכון איילון", היה זה בשנת 1986, נדחפתי לאתר את חברי מקבוצת "רגבים" בפלמ"ח, את מי שהגיעו בקיץ 1947 לגבעה ברחובות וחלקם עבדו במכון. חשוב היה לי במיוחד למצוא את כל מי בני קבוצת הפלמ"ח שעבדו מתחת לאדמה במכון תעש' זה. מתי אישי ואנכי ארגנו מפגשים וקשר שנותק משך שנים רבות, וכעת חודש בלבביות ובחום רב. המפגש הראשון התקיים בביתנו  שבבית הספר החקלאי במקווה-ישראל. לאחר מכן ארגנו ביקור בגבעה, במכון שהיה עדין מבנה תת-קרקעי עזוב וריק, אך  עבורנו היה זה מקום הקשור בשנים בהן היינו 'קצת' יותר צעירים, 'קצת' יותר יפים ותוססים. המשכנו להיפגש כל פעם בביתם של חברים אחרים, כאשר כל מפגש כזה חימם מחדש את הלב והעלה זיכרונות יפים מימים רחוקים.

אותה עת פעלתי רבות לכך שכל אחד מאתנו שעבד ב"מכון איילון", יקבל תעודה אישית של עובד תעש' ההגנה במחתרת.  תחילה  נאמר לי, כי בזמנו ניתנה תעודה-כללית לכל עובדי "מכון איילון" (היכן ישנה תעודה כזאת ?) ולא חולקו תעודות אישיות.  אך אני לא ויתרתי ופעלתי רבות עד שכל אחד מחברי הפלמ"ח שעבד במכון הסודי, קיבל תעודה-אישית לתיעוד ולמזכרת, המאשרת כי אכן היטינו עובדי תעש' ההגנה במחתרת בשנות טרום המדינה ובמלחמת העצמאות !! 

מפגש ראשון של חלק מחברי קבוצת הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח.

התמונה צולמה בבית משפחת דגן במקווה-ישראל - 1986-7

מחתרת.

תעודת עובד תעש' במחתרת ניתנה לכל אחד מחברי הפלמ"ח שעבדו בתעש' ההגנה 

בתקופת טרום המדינה ובמלחמת העצמאות בשנים תש"ז-תש"ח  

התעודות חתומות על-ידי  שר הביטחון - עזר וייצמן  
***

טקס פתיחת המוזיאון ב"מכון איילון"  התקיים ביום חמישי ב-  29 באוקטובר 1987.

מפגשי החברים נמשכו משך מספר שנים. שנים בהם כתבתי את תולדות הכשרתנו, הכשרת "רגבים" בפלמ"ח, מראשית דרכה כהכשרה בקיבוצי עמק הירדן, דרך שנות השרות בפלמ"ח ועבודתנו בתעש' ב"מכון איילון". כל החומר הנ"ל הועבר לתעוד בארכיון ההגנה, לארכיון הפלמ"ח ולארכיון ביד טבנקין, זאת לתעוד העבר למען דורות העתיד. סיפורה של הכשרת "רגבים" בפלמ"ח הגיע גם אל עיתון התעש', התעשייה הצבאית של מדינת ישראל. כך תועד סיפורנו גם כאן למשמרת, מדור העבר למורשת הדורות הבאים.   

אך חלום נוסף היה לי, חלום גדול היה זה מבחינתי, לראות כיצד מייצרים כיום בתעשייה הצבאית של מדינת ישראל את אותם הכדורים שאנו יצרנו בעבר מתחת לפני האדמה, בתנאי המחתרת הסודית של הימים ההם. משך שנים מספר הייתי בקשר עם הנהלת התעשייה הצבאית, בשנים בהן מיכאל שור היה מנהלה. דיברתי עמו על כך והתעש' ארגן לנו יום נפלא, יום מלא כבוד והערכה לחברי דור וותיקי הפלמ"ח שעבדו בתעש'. 

אוטובוס מיוחד המתין לבואנו והסיע אותנו צפונה, למפעל יצור הכדורים בתעשייה הצבאית. ברכות ודברים נאמרו, כיבוד וארוחת צהרים הוגשו, אך כותרת הביקור הייתה כמובן הסיור, סיור במפעל למפגש שלבי יצורו של הכדור "שלנו", כיצד זה נעשה בתנאים המודרניים כיום. 

חברי קבוצת "רגבים" מהפלמ"ח, מי שעבדו ב"מכון איילון" ובני משפחתם 

בעת סיור במפעל תעש' ליצור תחמושת  כדורי 9 מ"מ.   

רגע מרגש במיוחד היה בכניסתנו לאחד מאולמות היצור. שם נתקלנו לפתע באחת מ"מכונות המתיחה" הפולניות הוותיקות. המכונה "שלנו" ניצבה בצד, כאילו המתינה למפגש עמנו. התפעלנו והתפלנו על כך שהמכונה הישנה הזאת ניצבת באולם הגדול ביחד  עם מכונות היצור המודרניות. לשאלתנו, "מה עושים כיום עם 'המכונה הזקנה' הזאת "? תשובתם הייתה, שלעתים היא משמשת כמכונה לניסויים שונים.  

ראוי לציין, כי שלושת "מכונות המתיחה" שהוברחו מפולין לארץ-ישראל,  

במקורן היו אלה מכונות ליצור תחמושת לצבא בפולין, 

מכונות שהחלו לייצר תחמושת בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה !!

מתי וציפקה דגן ליד "מכונת המתיחה" אשר לידה עבדו יחדיו במלחמת העצמאות,  

ביצור תחמושת ללוחמים - ב"מכון איילון" שהיה 8 מטרים מתחת לפני האדמה.  

הרומן ליד המכונה הסתיים בנשואים מתחת לחופה ובהקמת משפחה צעירה חדשה !!  

אכן, היה זה לפני ארבעים שנה.   
1947 - 1987    

מימין לשמאל: שרהל'ה ואברהמל'ה קדמי,  יצחק נצר,  אהרון ליברמן  ומילה לוי מאחורי אהרון.  

שלושת התמונות הנ"ל הינן מתוך העיתון "ידיעון התעש' " - גיליון 92, נובמבר 1987 

באחד הימים שלאחר ביקורנו במפעל התעש' בצפון, נעצרה מכונית קטנה ליד ביתנו במקווה-ישראל. מתוכה יצאו שני אנשים שלא הכרנו ובידם חבילה עטופה, אותה הגישו לנו בהתרגשות מלווה בחיוך חמים ונעים. היה זה שי שנשלח אלינו בשם העובדים כיום בפס היצור של "הכדור שלנו", כדור 9 מ".  בעת ביקורנו במפעל, התרגשו העובדים ממפגש הדורות ומכך ששמעו כי שנים רבות אני פעילה בהתנדבות להרצות בצה"ל על העשייה שהייתה בימים ההם במחתרת. לאות הוקרה החליטו להכין ולהגיש לי שי מיוחד. מתי ואני פתחנו את החבילה ומצאנו בתוכה לוח המציג חלק משלבי יצורו של כדור 9 מ"מ, אותו כדור שאצבעות ידינו יצרו מתחת לאדמה, בתנאי המחתרת שהיו בתקופת טרום המדינה. 

מאותו היום נהגתי לקחת עימי להרצאותי , בקביעות, את הלוח שקבלתי 

וצרפתי אותו לתצוגה שליוותה את הרצאותי בצה"ל ובמקומות אחרים בארץ.

לוח הדגמת שלבי יצור הכדור, אותו  קבלתי שי מעובדי התעשייה הצבאית !! 
ניתן לראות בו רק חלק משלבי ייצורו של כדור 9 מ"מ שהיה תחמושתו של תת-המקלע "סטן" . 
ראוי לשים לב ללוחית הלבנה שבאמצע התצוגה, עליה מודבקים מספר סדנים קטנטנים ופיקות .
עבודת-יד עדינה וזהירה דרושה הייתה כדי להכניסם כראוי לשקע שבכרכובי תרמיל הכדור. 

צילום:  ציפקה דגן 

ביצור הכדורים השתמשו במה שמכונה  בפינו 'נחושת'.  
אולם במבט על הלוח ניתן לראות שישנם שני סוגי מתכת זו: הנחושת הצהובה היא זו של התרמיל, שזהו פליז והנחושת האדמדמה היא זו העוטפת את קליע הכדור והיא זו הנקראת נחושת. את תרמילי הכדורים מלאנו באבק שריפה, שנלקח מתוך תרמילי פצצות של תותחים איטלקים שהיו ממולאים ב ב"מקרונים" ישרים. המקרונים הוכנסו למכונה מיוחדת, בה היה גלגל מסתובב שחתך וקיצץ את המקרונים לפרורים קטנטנים. חומר זה הגיע מידי פעם ל"מכון  איילון" בשקיות ושימש אבק שריפה למילוי תרמילי הכדורים שיצרנו.  

ככה זה.  בכל פגישה ישנה התרגשות של זיכרונות וחוויה ...
בדומה למילות השיר "הפגישה" שחיים חפר כתב : 

"אח, פגישה, אח פגישה שכזאת !
זה רק פעם בשניים דורות,
מה נשמע? איך הולך? אהלן!
זה את זה לא ראינו מזמן. 
כי תמיד כשפלמ"חניק נפגש עם חבר
יחרביתק! בלב משהו מתעורר... 
משהו מתעורר והומה מבפנים, 
ושיחה מתחילה על אותם עניינים"... 

שיר 'הפגישה' והקריקטורה לקוחים מהספר משפחת הפלמ"ח (עמוד 225) 

~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~ 

      *

ציפקה (צפורה דגן) מבנות מחלקת פלמ"ח "רגבים", שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח   

                                                                                                                            1947-1949 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*