יום רביעי, 22 באוקטובר 2014

כעבור 40 שנה 1947-1987

1.11.14 

כעבור ארבעים שנה  1947-1987 

סיפורים קטנים מימים רחוקים ...
דף ממחברתה של ציפקה - זיכרונות   
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*


כאשר הוחלט על הקמת המוזיאון ב"מכון איילון", בשנת 1986, נדחפתי לאתר את חברי מקבוצת "רגבים" בפלמ"ח, את מי שהגיעו בקיץ 1947 לגבעה ברחובות. חשוב היה לי במיוחד למצוא את כל מי בני קבוצת הפלמ"ח שעבדו מתחת לאדמה במכון תעש' זה. מתי בעלי ואנכי ארגנו מפגשים וקשר שנותק משך שנים רבות, חודש בלבביות ובחום רב. המפגש הראשון התקיים בביתנו  שבבית הספר החקלאי במקווה-ישראל. לאחר מכן ארגנו ביקור בגבעה, במכון שהיה עדין מבנה תת-קרקעי עזוב וריק, אך  עבורנו היה זה מקום הקשור בשנים בהן היינו 'קצת' יותר צעירים, 'קצת' יותר יפים ותוססים. המשכנו להיפגש כל פעם בביתם של חברים אחרים, כאשר כל מפגש כזה חימם מחדש את הלב והעלה זיכרונות יפים מימים רחוקים.
מפגש ראשון של חלק מחברי קבוצת הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח.
התמונה צולמה בבית משפחת דגן במקווה-ישראל - 1986-7


אותה עת פעלתי רבות לכך, שכל אחד מאיתנו, מי שעבדו ב"מכון איילון", יקבל תעודה אישית של עובד תעש' ההגנה במחתרת. תחילה נאמר לנו: "בזמנו ניתנה תעודה כללית לכל עובדי "מכון איילון" (היכן ישנה תעודה כזו ?) ולא חולקו תעודות אישיות. אך לא ויתרתי ופעלתי רבות בכך, עד שאל ביתו של כל אחד מאיתנו נשלחה תעודה אישית כזו, לתעוד ולמזכרת, תעודה המאשרת כי אכן היינו עובדי תעש' במחתרת.











תעודת עובד תעש' במחתרת
ניתנה לכל אחד מחברי הפלמ"ח
שעבדו בתעש' ההגנה
בתקופת טרום המדינה
ובמלחמת העצמאות
בשנים תש"ז-תש"ח

התעודות חתומות על ידי
שר הביטחון - עזר וייצמן




טקס פתיחת המוזיאון ב"מכון איילון" -
 התקיים ביום חמישי ב-  29 באוקטובר 1987.
מפגשי החברים נמשכו משך מספר שנים. שנים בהם כתבתי את תולדות הכשרתנו, הכשרת "רגבים" בפלמ"ח, מראשית דרכה כהכשרה בקיבוצי עמק הירדן, דרך שנות השרות בפלמ"ח ועבודתנו בתעש' ב"מכון איילון". כל החומר הנ"ל הועבר לתעוד בארכיון ההגנה, לארכיון הפלמ"ח ולארכיון ביד טבנקין, זאת לתעוד העבר למען דורות העתיד. סיפורה של הכשרת "רגבים" בפלמ"ח הגיע גם אל עיתון התעש', התעשייה הצבאית של מדינת ישראל. כך תועד סיפורנו גם כאן למשמרת, מדור העבר למורשת הדורות הבאים.   

אך חלום נוסף היה לי, חלום גדול היה זה מבחינתי, לראות כיצד מייצרים כיום בתעשייה הצבאית של מדינת ישראל את אותם הכדורים שאנו יצרנו בעבר מתחת לפני האדמה, בתנאי המחתרת הסודית של הימים ההם. משך שנים מספר הייתי בקשר עם הנהלת התעשייה הצבאית, בשנים בהן מיכאל שור היה מנהלה. דיברתי עמו על כך והתעש' ארגן לנו יום נפלא, יום מלא כבוד והערכה לחברי דור וותיקי הפלמ"ח שעבדו בתעש'. 
אוטובוס מיוחד המתין לבואנו והסיע אותנו צפונה, למפעל יצור הכדורים בתעשיה הצבאית. ברכות ודברים נאמרו, כיבוד וארוחת צהרים הוגשו, אך כותרת הביקור הייתה כמובן הסיור, סיור במפעל למפגש שלבי יצורו של הכדור "שלנו", כיצד זה נעשה בתנאים המודרניים כיום. 


חברי קבוצת "רגבים" מהפלמ"ח, מי שעבדו ב"מכון איילון" ובני משפחתם 
בעת סיור במפעל תעש' ליצור תחמושת  כדורי 9 מ"מ.   

רגע מרגש במיוחד היה בכניסתנו לאחד מאולמות היצור. שם נתקלנו לפתע באחת מ"מכונות המתיחה" הפולניות הוותיקות. המכונה "שלנו" ניצבתה לה בצד, כאילו המתינה למפגש עמנו. התפעלנו והתפלנו על כך שהמכונה הישנה  הזו ניצבת באולם הגדול, ביחד  עם מכונות היצור המודרניות. לשאלתנו, "מה עושים כיום עם 'מכונה זקנה' זו "? תשובתם הייתה, שלעתים היא משמשת כמכונה לניסויים שונים. ראוי לציין כי שלושת "מכונות המתיחה" שהוברחו מפולין לארץ-ישראל, במקורן היו מכונות ליצור תחמושת בפולין, שהחלו ליצר תחמושת בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה !!


מתי וציפקה דגן ליד "מכונת המתיחה", שבמלחמת העצמאות עבדו יחדיו ליד אותה מכונה, ב"מכון איילון" מתחת לאדמה.  
הרומן ליד המכונה הסתיים בנשואים מתחת לחופה ובהקמת משפחה צעירה חדשה, לפני ארבעים שנה.   
1947-1987

מימין לשמאל: שרהל'ה ואברהמל'ה קדמי,  יצחק נצר,  אהרון ליברמן  ומילה לוי (מאחורי אהרון)
שלושת התמונות הנ"ל הינן מתוך העיתון "ידיעון התעש' " - גיליון 92, נובמבר 1987 
באחד הימים שלאחר ביקורנו במפעל התעש' בצפון, נעצרה מכונית קטנה ליד ביתנו במקווה-ישראל. מתוכה יצאו שני אנשים שלא הכרנו ובידם חבילה עטופה, אותה הגישו לנו בהתרגשות מלווה בחיוך חמים ונעים. היה זה שי שנשלח אלינו בשם העובדים כיום בפס היצור של "הכדור שלנו". בעת ביקורנו במפעל, התרגשו העובדים ממפגש הדורות ומכך ששמעו כי שנים רבות אני פעילה בהתנדבות להרצות בצה"ל על העשייה שהייתה בימים ההם. לאות הוקרה החליטו להכין ולהגיש לי שי מיוחד. פתחנו את החבילה ומצאנו בתוכה לוח המציג חלק משלבי יצורו של כדור 9 מ"מ, אותו כדור שאצבעות ידינו יצרו מתחת לאדמה, בתנאי המחתרת שבתקופת טרום המדינה. 
מאותו היום נהגתי לקחת עימי את הלוח שקבלתי וצרפתי אותו לתצוגה שליוותה את הרצאותי בצה"ל ובמקומות אחרים.

לוח ההדגמה שקבלתי מהתעש', ניתן לראות בו רק חלק משלבי ייצורו של כדור 9 מ"מ שהיה תחמושתו של ה"סטן" . 
ראוי לשים לב ללוחית הלבנה שבאמצע התצוגה, עליה מודבקים מספר סדנים קטנטנים ופיקות .
עבודת יד עדינה וזהירה דרושה הייתה כדי להכניסם כראוי לשקע שבכרכובי התרמיל של הכדור
צילום:  ציפקה דגן 
ביצור הכדורים השתמשו במה שמכונה  בפינו 'נחושת'.  
אולם במבט על הלוח ניתן לראות שישנם שני סוגי מתכת זו: הנחושת הצהובה היא זו של התרמיל, שזהו פליז והנחושת האדמדמה היא זו העוטפת את קליע הכדור והיא זו הנקראת נחושת. את תרמילי הכדורים מלאנו באבק שריפה, שנלקח מתוך תרמילי פצצות של תותחים איטלקים שהיו ממולאים ב ב"מקרונים" ישרים. המקרונים הוכנסו למכונה מיוחדת, בה היה גלגל מסתובב שחתך וקיצץ את המקרונים לפרורים קטנטנים. חומר זה הגיע מידי פעם ל"מכון  איילון" בשקיות ושימש אבק שריפה למילוי תרמילי הכדורים שיצרנו.  

ככה זה.  בכל פגישה ישנה התרגשות של הוויה וחוויה ...
בדומה למילות השיר "הפגישה" שחיים חפר כתב : 


"אח, פגישה, אח פגישה שכזאת !
זה רק פעם בשניים דורות,
מה נשמע? איך הולך? אהלן!
זה את זה לא ראינו מזמן. 
כי תמיד כשפלמ"חניק נפגש עם חבר
יחרביתק! בלב משהו מתעורר... 
משהו מתעורר והומה מבפנים, 
ושיחה מתחילה על אותם עניינים"... 




שיר 'הפגישה' והקריקטורה לקוחים מהספר משפחת הפלמ"ח (עמוד 225)  
   המשך יבוא...  
ציפקה (צפורה דגן) מבנות מחלקת הפלמ"ח "רגבים", שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה