יום עבודתי הראשון במכון התת-קרקעי
"מכון איילון"
"מכון איילון"
סיפורים
קטנים מימים רחוקים...
דף ממחברתה של צפורה דגן (ציפקה) - זיכרונות
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
השחר
הפציע באופק. כדור השמש החל לעלות מבעד לענפי עצי האקליפטוס הגדולים שמעבר למסילת הברזל.
ליד "עמוד הפעמון" שניצב בפתחו של חדר האוכל הקטן, עמד שומר לילה מנומנם. בידו מוט ברזל שהכה בתוך טבעת ברזל גדולה, שהייתה תלויה על העמוד. דפיקות ההקשה על הברזל עוררו את החברים משנת הלילה. הגיעה
עת לקום ולצאת ליום עבודה חדש. יום חדש עלה באופק, בוקרו של יום רגיל בראשיתו של קיץ
שנת 1947.
 |
| ציפקה בתצפית מעל לעץ האקליפטוס הגדול שמעבר למסילה |
ליד
"בנין הרכבת", הבנין בן ארבעת חדרי הרווקים, עמדה קבוצת חברים סביב ברז שמימיו
זורמים אל תוך חבית חצויה ובתוכה אבני חצץ קטנים. מגבת זרוקה ברישול על כתפם ובידם מברשת
שינים עם פס משחת שינים לבנה מרוחה על זיפי המברשת. מזדרזים לצחצח שיניים ולהספיק לבקר
גם ב"אמריקה". (כן-כן, זהו המקום היחידי בו המלך יכול להתבודד...). זהו מקום
בו עושים את שעושים וזה מגיע לצדו השני של כדור הארץ, לאמריקה. מבנה פח גלי ניצב היה
מעל לבור שכוסה לחיטוי בשכבת סיד לבן. היה זה מבנה עשוי פח, 'בוטקה' בלשון העם, שהוקם במרחק מה מהברז. בידי הנכנס ל"אמריקה"
חבילת "דולרים"...
"אמריקה" היה כינויים של בתי שימוש שהיו בפחונים כאלה, שכמה מהם הוצבו בפיזור במקומות שונים בשולי הגבעה. ומה באשר לנייר טואלט? הס מלהזכיר, לא היה לנו כדבר הזה באותם הימים. נייר טואלט, היה זה לוקסוס רק לעשירים! נו באמת, מה הבעיה? בעצם מה רע להשתמש בפיסות נייר עיתונים, שהם-הם אלו שנקראו בפינו "דולרים".
"אמריקה" היה כינויים של בתי שימוש שהיו בפחונים כאלה, שכמה מהם הוצבו בפיזור במקומות שונים בשולי הגבעה. ומה באשר לנייר טואלט? הס מלהזכיר, לא היה לנו כדבר הזה באותם הימים. נייר טואלט, היה זה לוקסוס רק לעשירים! נו באמת, מה הבעיה? בעצם מה רע להשתמש בפיסות נייר עיתונים, שהם-הם אלו שנקראו בפינו "דולרים".
כעת זה ברור - אם יש "אמריקה", יש לנו
גם "דולרים" ...
 |
| בוקר טוב - מנקים את "אמריקה" |
אך מי ניקה את ה"אמריקות" ?
הייתה זו עבודתן הקבועה של חברות הקיבוץ לאחר הלידה.
רעיון 'גאוני והיגייני' לעבודת נשים מניקות בין ההנקות...
בתקופה זו עבדו החברות באופן חלקי ובין שעת הנקה לשעת ההנקה הבאה - עבודתן הייתה נקוי "אמריקות"...
רעיון 'גאוני והיגייני' לעבודת נשים מניקות בין ההנקות...
בתקופה זו עבדו החברות באופן חלקי ובין שעת הנקה לשעת ההנקה הבאה - עבודתן הייתה נקוי "אמריקות"...
 |
|
על
השולחן שליד דלת הכניסה לחדר האוכל, ניצב שולחן ועליו שתי "מרקיות" מלאות בריבה נוזלית בלולה
במים. תקופת 'צנע' הייתה זו. המזון היה בקצבה, לפי מספר הנפשות בישוב ותוספת מים לריבה
היוותה שיטה פשוטה וזולה להגדלת כמות הריבה שקיבלנו. כף ריבה אל תוך ספל בקליט מלא בתה כהה
ומר והרי לנו תה מתוק בבוקרו של יום. כף ריבה נוספת נמרחת ונוזלת מפרוסת הלחם שבידינו, שגם היא
הומתקה באותה ריבה נוזלית והרי לכם בוקר מתוק לראשיתו של יום עבודה חדש.
רק
אתמול הגעתי מאהלי הפלמ"ח שבעמק יזרעאל לגבעה שליד המושבה רחובות. עדיין איני יודעת
לאן סודרתי לעבודת יומי הראשון במקום. אך מישהו בחדר האוכל קורץ ומסמן לי ללכת אחריו. אני מסוקרנת
ומתוחה קמעה, לאן מוליכני החבר אריה, זה שהיה איש הביטחון בגבעה. אריה הולך לפני בהליכתו
הדובית. "אריה, לאן?", שאלתי. אך אריה שותק וחיוך קטן נראה בזוויות פיו. הולך את הליכתו הדובית ואני כצפור קטנה מדדה ומקפצת אחריו...
תוך
דקה-דקותיים מצאתי עצמי בביתן קטן. עומדת בצפיפות בין כשלושים וחמישה חברים המסתכלים
עלי במבט מחויך, כאומרים: "תכף נראה את הגיבורה הזו מהפלמ"ח". היה זה ביתן המכבסה של הקיבוץ. מכונת
הכביסה דופקת על צירה. בכל פעם שתוף המכונה משנה את כיוון סיבובו, נשפכים מתוכה מי סבון מבעבעים
לרצפה. נבלעים בתעלת הבטון הצרה שלמרגלות המכונה וכל זאת למרות שמכסה המכונה סגור. רעש המכונה
הכובסת משתלב ברעש הדפיקות החזקות של מכונת הסחיטה. החברה עובדת המכבסה מנסה לסדר במכונת הסחיטה את הכבסים בשיווי משקל 'מאוזן', כביכול. אלא שבדרך כלל
זה אינו מצליח לה והמכונה מטלטלת ודופקת.
עמדתי
בפינת חדר הכביסה מסומרת למקומי, כשלפתע נשמע רעש נוסף ומכונת הכביסה החלה מתרוממת
ממקומה ביחד עם משטח הבטון אליו היא מבוטנת. המכונה מתרוממת ועושה תפנית בכיוון לחלון שבקיר
הדרומי של המכבסה. סובבת על צירה בעצלתיים, ומגיעה אל החלון, אולי כדי 'לנשום קצת אוויר צח' מהחלון הקטן שהיה בקרבתה.
פתח מרובע נפער ברצפה (כ- 60 X 60 ס"מ). מישהו ירד אל תוך הפתח ואור נדלק ובקע מתוכו.
 |
| מכונת הכביסה המקורית מכסה את הפתח הסודי החבוי מתחתה - 1948 |
שמעתי סביבי חברים קוראים אלי: "ציפקה, רדי!". פסיעה קדימה ומבט אל תוך הפתח שברצפה
הבהיר לי:
"ציפקה, פלמ"ח-שמלמ"ח, אני את הסולם הזה איני יורדת". "סולם זה 'ודאי' מסתיים אי-שם בחציו השני של כדור הארץ"... לא חלפה דקה וידי לפפו
את צינורות הברזל הקרים, שהיו משני צדיו של סולם הברזל.
החלקתי למטה ומצאתי עצמי פונה שמאלה וממשיכה לרדת בסולם נוסף עשוי שלבי עץ ונוחתת ישירות אל תוך אולם מכונות גדול ומאורך.
 |
| הפתח הסודי שמתחת למכונת הכביסה פתוח וסולם הברזל נחשף לירידה למכון הסודי... |
 |
| ארז דגן על רקע מבנה המכבסה - לפני שיפוץ המבנה - 1985 |
 |
| מבנה המכבסה משופץ - אך המזבלה סביבו עדיין חוגגת... |
 |
| שלמה הלל יו"ר הכנסת, עם מתי וציפקה דגן מפגש בחזית מבנה המכבסה לאחר שיפוצו - 1987 |
מישהו
הרים את ידית המפסק החשמלי, שהיה על הקיר בצידו של תחתית הסולם. בשריקה חדה החלה מערכת האוורור לפעול
ולהחליף את האוויר הלילי הדחוס שהצטבר במכון בשעות הלילה ולהחליפו באוויר קריר ונקי שהחל זורם ויורד מאי-שם אל תוך המכון
התת-קרקעי. ידית של מפסק חשמלי נוסף הורמה ורעש צורמני חזק מילא את חללו של אולם המכונות. רצועות עור רחבות השתלשלו כלפי מטה, מהציר הארוך שהחל סובב בפינת התקרה שמעל
למכונות וכל שורת המכונות שניצבה לאורכו של האולם החלה לפעול בקצב דפיקות אחיד, כשגלגליה הגדולים של כל מכונה החלו סובבים. אכן, הייתה זו סימפוניה של רעשים .
נשארתי
עומדת למרגלות סולם העץ, עד שמי מהעובדים ניגש אלי והוליכני אל אחת משלושת "מכונות
המתיחה הפולניות" שניצבו בקרבת סולם הירידה למכון. שני כיסאות גבוהים ניצבו משני צידיה
של כל מכונה כזו, כשלפניהם עלו מהמכונה שתי מסילות צרות, בכיוון כיסאו של העובד. היה עלי להכניס לתוכה של המסילה
דסקיות נחושת נוצצות ולהקפיד שתוכנסנה בכיוון הנדרש למתיחתן, זאת כדי לקבל תרמילים לכדורים
שיצרנו במכון התת-קרקעי. היה זה אחד השלבים הראשונים ביצורו של כדור 9 מ"מ, ששימש תחמושת ל"סטנים"/"ת.מ.ת.ים" ולאקדחים.
 |
| באולם המכונות - יפהל'ה וכרמליצ'קה, בנות הפלמ"ח ליד מכונת "המתיחה הראשונה" צילום זה נעשה בתהליך פינויו של המכון לקראת ולפני תום מלחמת העצמאות - 1949 |
יום
עבודה ארוך. שמונה שעות עבודה באותה עמדת יצור. שתי הפסקות עבודה ביום. רק פעמיים
נפתח הפתח הסודי, חצי שעה לארוחת הבוקר וכך גם לארוחת הצהרים. המכונה דופקת בקצב
קבוע ואני מנסה להשיג את קצב המכונה, על-ידי מלוי המסילה בקצב מהיר יותר מזה שהמכונה
דופקת. כך אפשר היה להוציא בהסתר מכיס המכנסיים המכווצים שלגופי, פנקס שירים קטן ולהצטרף ל"שירה
בציבור", שירים ששרו החברים כל אחד בעמדת העבודה שלו. למעשה, אין זה חשוב מה אתה שר. רעש המכונות הדופקות בולע את הכל, גם אם אתה
נחשב לזייפן מוזיקלי מעולה...
מאחורי סולם הירידה דופקת ברעש אדיר "מכונת השטאנץ", הייתה זו המכונה הרעשנית ביותר במכון !!המכונה דופקת ומוציאה דסקיות נחושת נוצצות, שנראו כמטבעות זהב הנופלות אל תוך מיכל פח שניצב ליד המכונה. בנפילתן לפח הן משמיעות 'צליל מוסיקלי עדין', יחסית, המשתלב בהרמוניה עם דפיקות 'צליל הבס' של מכונת השטאנץ. ומנגד, בכיוון השני
יושבים שלושה חברים וחותכים את תרמילי הכדור, שנמתחו לארוכים מידי, והיה עליהם להסיר את
קצהו של התרמיל, כדי שהתרמיל יהיה באורך הנדרש. "מוהלים"
ניתן לקרוא להם והרי המבין, מבין...
הייתה זו תזמורת סימפונית מושלמת - אולי אפילו טובה יותר מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית... כך
ישבנו חודשים רבים מתחת לאדמה ויצרנו תחמושת ל"סטנים" ו"ת.מ.ת.ים" ולאקדחים.
כעבור ארבעים שנה - זו פעם ראשונה יורדים בסולם ל"חלקה" (כינויו של המכון)
מתי וציפקה דגן חוזרים לגבעה ובפעם הראשונה יורדים ל"מכון איילון" התת-קרקעי.
כזה היה
יומי הראשון מתחת לאדמה. מידי פעם הוחלפו מקומות עמדות העבודה במכון, על-פי צרכי פס היצור.
מהר מאד הסתגלתי לאווירה ששררה מתחת לאדמה ואהבתי את עבודתי זו. טבעי היה שהלם הכה את כל מי שירד
בפעם הראשונה לעבודה במכון, אך מהר מאד משתלבים בעבודה ומסתגלים לרעש ולאווירה.
חברי ואנוכי השתייכנו לפלוגה א' ופלוגה ד' בפלמ"ח,
במסגרת קבוצת 'הכשרה מגויסת' בשם "רגבים" של תנועת הנוער העובד. כעבור שנתיים בפלמ"ח, נשלחנו לגבעה ותחילה היינו
רק שלושה חברים, שני בנים ואנוכי, שידענו את סודו של המקום. שאר חברי הפלמ"ח, בבואם לגבעה לא
ידעו דבר באשר למה שמצוי מתחת לאדמה עליה הם מהלכים. בהדרגה נתווספו חברי פלמ"ח נוספים לעבודה במכון בהתאם לתכנית ב"סידור העבודה". כך ניגלה בהדרגה גם לחברים נוספים סודו הגדול של המקום. אולם, ביום הראשון לבואי לגבעה, הייתי הבת הראשונה שהורדה לעבודה אל מתחת לפני האדמה.
 |
| זיכרונות... |
הכשרתנו בפלמ"ח נקראה בשם "רגבים" !!
במלחמת העצמאות
בעבודתנו במכון התעש' התת-קרקעי - "מכון איילון"
היינו ל"רגבים" שמתחת לאדמה !!
ציפקה (צפורה דגן)
מבנות פלמ"ח "רגבים" - שעבדו ב"מכון איילון" עד לסגירת המכון
בשנים תש"ז-תש"ח 1947-1948
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
* * *
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה