יום שישי, 10 באוקטובר 2014

תחמושת - "הבראת רימונים" - היה או לא היה...


סיפורו של מקום
"ה ב ר א ת    ר י מ ו נ י ם"

היה או לא היה מושג כזה בימי מחתרת ההגנה   ??
סיפורים קטנים מימים רחוקים ...
 דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן)  – זיכרונות... 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
מוכר היה הכינוי "הבראת כדורים", על כך ניתן לקרוא כאן, בפרק הקודם הנושא שם זה. 
אך מה זה "הבראת רימונים"? איני יודעת אם היה כינוי כזה בימי תעש' ההגנה במחתרת. אך תחקיר שערכתי בהקשר לדברים הכתובים בהמשך, נתן לי את הרעיון לכנות את שהיה בכינוי הזה- באשר לפעולה שהתבצעה ברימונים שהוצאו מ"סליקים"ונעשתה בהם פעולה הדומה לזו שנעשתה  ב"הבראת כדורים".

סתיו 1948. הימים ימי מלחמת העצמאות. עם עלות השחר יצאנו לרדת בסולם ליום עבודה שיגרתי ב"מכון איילון". אך חמש חברותי מבנות קבוצת פלמ"ח "רגבים": מילה, כרמלה, שרהל'ה, מלכהל'ה ומנוחה לא ירדו עמנו לעבודה במכון. אותו יום הן נשלחו לעבודה בתעש', במקום אחר שמחוץ לגבעה. אך מאחר ובאותם ימים לא נהגנו לשאול שאלות, כך גם כאן לא שאלנו אותן בשובן, לאן נסעו בבוקרו של יום ומה עשו. כעבור שנים נזכרתי שמשהו קרה במקום עבודתן האחר של הבנות והחלטתי לחקור מה היה קרה שם ומה המקרה שקרה שם. 



מספרת מילה לוי (אייזנברג):  
"נשלחנו לקיבוץ גבעת השלושה שליד פתח-תקווה. התגוררנו באהלים והיינו יוצאות לעבודה בבית אריזה, שנקרא "הבייקה" בלשון אותם הימים, מבנה שהיה בלב הפרדסים שליד הקיבוץ. בתוך בית האריזה הייתה אמבטיה מלאה בבנזין, בה היינו שוטפים חלקים מסוימים שדרושים היו להרכבה בפגזים. בכניסה לבית האריזה הייתה סככה שבתוכה פרושות היו מחצלות קש על האדמה. שם ישבנו ומלאנו פגזים באבק שריפה. היום כשאני חושבת על קרבת הבנזין לאבק השריפה, זה מפחיד ומצמרר. אך זו הייתה עבודתנו. אני עבדתי במילוי אבק שריפה בתרמילים של פגזים. כל ימות השבוע שהינו בגבעת השלושה ועבדנו בבית האריזה שבלב הפרדס ורק בימי שישי היינו חוזרות הביתה ל"גבעה" שליד המושבה רחובות.
היה זה יום שבת, חול המועד של חג הסוכות בשנת תש"ט (23.10.1948), מרבית עובדי התעש' היו בחופשה. אותו היום היינו רק עובדים בודדים במקום. לפתע נשמעה צעקה: "חבר'ה, לברוח"!! פיצוץ אדיר ליווה את הצעקה ופילח את האוויר שהתמלא בעשן סמיך. ברחנו ורצנו במהירות כדי להתרחק ממקום הפיצוץ. נפצעתי קלות בידי. נשלחתי והלכתי לבדי בסבך עצי הפרדס אל בית החולים בלינסון כדי לקבל עזרה. לאחר שטופלתי, היה עלי פעם נוספת לחצות לבדי את דרכי, דרך הפרדס העבות. רק כעת התפניתי לחשוב שהיה זה נס, נס גדול שאיש לא נהרג... אולי, מה שהציל את המצב, היה זה, שבאותו היום היינו במקום רק עובדים מעטים. בנוסף, אני נזכרת שבקרבת בית האריזה בו עבדתי, היה בית אריזה נוסף בו טיפלו ברימונים. אך שם עבדו בנות אחרות ואני איני זוכרת דבר מבית האריזה השני".

מספרת כרמלה רודשטיין (לוצקי):
"הביאו אלינו כמויות גדולות של רימונים שהוצאו מה"סליקים". הרימונים עברו בדיקה ומיון, חלקם הושמדו וחלקם עברו טיפול, שצריך היה להחליף בהם חלקים קטני, אך איני יודעת אלו חלקים היו אלה. אותו יום השבת, לא סודרתי להישאר לעבודה במקום לכן, למזלי לא הייתי שם בשעת הפיצוץ הגדול. צמרמורת עוברת בראשי למחשבה, איזה נס, איזה אסון נמנע בפיצוץ שהיה שם  ונס משמיים שלא היו הרוגים בפיצוץ הזה ".

מספרת מלכה ליברמן (גליק) :
"אמנם היה עלי לעבוד שם באותו היום, אך בקשתי לאפשר לי לבלות חופשת חג בבית הורי. היות שעבדתי שבועיים קודם לכן ברציפות, אושרה לי חופשה בשבת של החג לשהות בבית הורי. כך לא הייתי במקום בעת הפיצוץ. אך זכור לי היטב, שבדרום תל-אביב באזור בו התגוררו הורי, נשמע פיצוץ עז ואנשים לא ידעו מה קרה. רק למחרת, כשנסעתי בחזרה למקום עבודתי בפרדס, נודע לי מה קרה שם ביום האתמול. איזה מזל היה זה, שרק אנשים בודדים היו אותה העת במקום". 

*** "ראוי לציין, שהמרחב בין המושבה פתח-תקווה לתל-אביב, היה אזור פתוח. לא היו שם בתים רבי קומות, כפי שזה ו המצב שם כיום. רק בתים מעטים וקטנים היו במקום בו נמצאים כיום בתי בני-ברק הגובלים עם הכביש הראשי, כביש זה נקרא בשם: "דרך פתח תקווה". בין בני ברק לפתח-תקווה היו מרחבים פתוחים, בהם שכנו מאהלי בדויים, שעשויים היו עורות מעזים שחורות. לנוסעים בכביש הזה, כמעט תמיד נראה היה עשן מתמר מתוך מאהלי הבדויים... יתכן כי היותו של אזור זה ברובו מרחב פתוח, זה מה שאפשר לתושבי דרום תל-אביב לשמוע את רעש הפיצוץ העז שהגיע מהפרדסים שליד קיבוץ גבעת השלושה" ונשמע בדרומה של תל-אביב. (צ.ד.)                                                                                                               
מוסיפה שרהל'ה קדמי (גטלר) את סיפורה :
"אחי נהרג בירושלים. נסעתי להלוויה ובדרכי מירושלים בחזרה לגבעה, נפצעתי מכדור ברגלי. נותחתי בבית חולים בירושלים, ולאחר שהוציאו את הקליע מרגלי, שמרתי אותו למזכרת. סדרתי לקליע שרשרת והוא תלוי היה על צווארי. כך זה הזכיר לי את אחי שנהרג ואת פציעתי. אין לי מושג ואין לי הסבר, מדוע באותו היום הושאר קליע הכדור בתוך תרמיל שלי שנשאר באוהל ולא תלוי היה על צווארי. התרמיל נשרף בפיצוץ הגדול ואת המזכרת הקטנה שהייתה יקרה לי רגשית, איבדתי בפיצוץ"... 

שניים מהעובדים  ב"מכון שבתאי": 
                                     *  בתמונה העליונה עוסק אחד העובדים בעיבוד רימונים 
                                     *  בתמונה התחתונה עוסק עובד אחר בהרכבת מרעומים לפצצות 120 מ"מ 





מקום הפעילות הזה היה בבתי האריזה שהיו בפרדס, שכונה בפי אנשי התעש' בשם:  
"מכון שבתאי".

אל לב בתי האריזה שהיו בפרדס שליד המושבה פתח-תקוה, הועברה בשלב מסוים של מלחמת העצמאות, חלק מפעילות התעש' שנעשתה ב"מכון אלף" בתל-אביב.  היו אלה בתי אריזה בלב פרדסו של האדון שבתאי גינזבורג, שהיה מתושבי פתח תקווה. על שמו של בעל הפרדס קיבל המקום את השם "מכון שבתאי". הפעילות במקום החלה רק בתוך תקופת הלחימה, כאשר בכל הארץ עדין השתוללו קרבות עזים.  כל רימון וכל פגז היו יקרים מפז!!
הייתה זו פעולה להצלת רימונים, שחלקם נפגמו בהיותם ב"סליקים". הרימונים נבדקו, מוינו   והוחלפו בהם חלקים מסוימים והיו גם כאלה שהושמדו. אכן הייתה זו פעולה להצלת רימונים, כפי שהייתה פעולה חיונית דומה להצלת כדורים, שנקראה  "הבראת כדורים". 
לפיכך ראוי שגם פעולה זו של טיפול ברימונים ובפגזים פגומים, 
תקבל את הכינוי "הבראת רימונים". 
 עובדות תעש' ב"מכון שבתאי" מטפלות בבדיקה ומיון בערימת רימונים 
***
*** בארכיון ההגנה מצויה תמונה זו ומתחתה נכתב (בטעות) :
"אלה עובדות תעש'  המטפלות ברימונים ב"מכון איילון" 
לא  ולא  !! 
ב"מכון איילון" עסקו אך ורק ביצור תחמושת ל"סטנים" ולאקדחים ולא ברימונים!!

***
  • תודה ליוסי אלקלעי, תושב פתח תקווה לשעבר, על דבריו והעדות שהביא מארכיון המושבה פתח-תקווה
  •     על הפיצוץ שנשמע וזעזע את המושבה ביום שבת של חג הסוכות בשנת 1948.               
  • תודה לעמוס שפי  מעובדי התעש', על עדכון פרטים באשר ל"מכון שבתאי".
  • תודה לארכיון ההגנה בבית אליהו גולומב בתל-אביב, על תמונת הבנות הממיינות רימונים ב"מכון שבתאי",
המשך יבוא     



   ציפקה (צפורה דגן)  -  מבנות פלמ"ח "רגבים" שעבדו  ב"מכון איילון"  בשנים  תש"ז-תש"ח  1947-1948
                                                                                                                                          *~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה