יום רביעי, 26 בנובמבר 2014

ה"סטן" - The Sten Gun // ת.מ.ת.= T.M.T. // פרק ב'

20.11.2014
          
סיפורים קטנים מימים רחוקים... 


ה"סטן"  -  The Sten Gun 
   
ת.מ.ת. = T.M.T. 
       ת.מ.ת. =  תתקלעעש  !!  

המשך - חלק  ב' 
 

הסבא הנכד וה"סטן"                   

    דף ממחברתה של צפורה דגן (ציפקה) 
                             זיכרונות  מראיונות . . . 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 
*
שלוש פעמים נסעתי לראיין את נחום ניצן בקיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל. (בביקורי השלישי, לפני שנפרדנו, לאות תודה על שראיינתי אותו, הגיש לי ניצן זר פרחים ושקית פירות שסק מהעץ שצמח ליד ביתו. כוס קפה מהביל, צילום תמונה למזכרת ואני שומעת אותו אומר לי: "ציפי, בואי אראה לך משהו מיוחד". ביתו של נחום בנוי היה על מדרון גבעה ובשיפוע התחתון היה לניצן חדר קטן. מדפי ספרים ישנים ומאובקים, שולחן ושני כסאות, פינת קפה ומיטת ברזל כזו שקראנו לה בפלמ"ח ובקיבוצים "מיטת סוכנות". כינוי זה ניתן למיטות ברזל אלה,  היות והיו אלה מיטות פשוטות, כאלה שהיו מייצרים בכמויות גדולות בעבור הסוכנות, שחילקה אותם לעולים החדשים שהגיעו לארץ לאחר תום מלחמת העצמאות.  

נחום הרים את שולי כיסוי המיטה שהייתה בצידו של החדר, ושלף מתחת למזרון הקש חבילה שנראתה כבדה ועטופה הייתה בבדים. נדרכתי מסקרנות לדעת מה מסתתר בחבילה מוזרה זו. ניצן הסיר בזהירות את הבדים שעטפו את החבילה, הניח אותם על הרצפה ומתוך החבילה החל לבצבץ כלי נשק מוזר. "מה זה"? שאלתי את ניצן. הוא חייך ואמר: "זהו "סטן", אמנם "סטן" רגיל, אך מיוחד". 'מיוחד' כי מאחוריו ישנו סיפור קטן", אמר נחום. ישבתי על הכסא וכזה היה סיפורו של ניצן: 

" באחד הימים, כשעבדתי עם מספר בחורים בפרדס, בעת המנוחה שאלו אותי החבר'ה אם ארשה להם להסיר כמה ענפים מעץ לימון, כי עליהם להכין לעצמם "מקלות קאפאפ" לאימונים בפלמ"ח. "מקלות קאפאפ" מעץ לימון, נחשבו בעיני החבר'ה למקלות, "הכי טובים והכי חזקים". מובן שהסכמתי, אומר ניצן, ואף סייעתי להם לבחור ולנסר כמה ענפים ישרים כפי שרצו. 

לפתע שאל  אותי אחד הבחורים: "תגיד ניצן, האם אתה מסוגל לירות ב"סטן" ישר מהבטן ולפגוע 'בול'?" ראוי להבהיר, כי ל"סטן" ישנה קת ברזל ארוכה, לכן קשה להשעינה ביציבות על הבטן, לירות מהבטן ולפגוע 'בול'. "אין בעיה" עניתי להם. בתשובה אמרו לי החבר'ה: "ניצן, בוא נעשה תחרות ונראה מי יצליח טוב יותר בירי כזה, לפגוע 'בול' במטרה בירי מהבטן". 
בסוף יום העבודה נפרדנו. החבר'ה הלכו לאהלי הפלמ"ח ואני נשארתי בפרדס והורדתי גם לעצמי קטע של ענף עבה יותר מעץ לימון כל שהוא. בשובי לחדרי טיפלתי בכלי ובסוף שבוע העבודה נפגשתי עם בחורי הפלמ"ח לתחרות הירי. כך זכיתי בתחרות עם הפלמ"חניקים לפגוע 'בול' במטרה שהוצבה לפני". 

מראה הכלי לאחר שעבר  את טיפולו
של
 סבא נחום ניצן. (מא"ז חבר קיבוץ עין חרוד) 
צילומים: צפורה דגן

קת מיוחדת מעץ לימון שהורכבה על הכלי   
במקום קת ברזל שהייתה לכלי במקור.   
 

"את ה"סטן הזה שמרתי לי למזכרת, אומר נחום, גם כאשר נערך בקיבוץ 'איסוף כלים', כמו בכל הארץ על פי הוראות המשטרה, אני לא מסרתי ולא אמסור את הכלי שלי. בשבילי זו מזכרת מסיבה נוספת: כשהגיע מועד גיוסו של נכדי (אורי תירוש) לצה"ל, התקדם הבחור לקורס קצונה ובאחד מימי החופשה מהצבא, בא אלי הבחור וסיפר לי - שבאימוני הירי שעבר, הן בטירונות והן בקורס לקצונה, היה הוא הצלף הטוב בחבורה. כשנשאל, כיצד זה שאתה 'פייטר' כזה ? ספרתי להם על ה"סטן" המיוחד של סבא שלי, שהוא הוא זה ששימש אותי בילדותי לאימוני הירי".
כן, כך זה היה,
בזכותו של סבא  -  ובזכות  ה"סטן" המיוחד של סבא, 
נהיה הנכד לצלף  בצה"ל ! 

~*~

 * * * מפגשי הריאיונות עם נחום ניצן התקיימו בקיבוץ עין-חרוד,   בחודשים :  ספט. אוקט. נובמ. 1996 . 
סיפורו של נחום התקיים לאחר מבצע גדול שנערך בארץ, לאיסוף כלי נשק וציוד צבאי שהיה בידי אזרחי המדינה.
 המטרה הייתה לאסוף אותם ולמוסרם למשטרה, בלא צורך להזדהות. 
                                                     חזרה לפרק א

  ציפקה מראיינת ותחקירנית מתנדבת לארכיון המרכזי של ההגנה,  
        הנמצא בבית אליהו גולומב בתל-אביב. 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
*

יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

ה"סטן" = The Sten Gun // ת.מ.ת.= "תת-מקלע-תעש" =.T.M.T. / פרק א'

20.11.2014
                   סיפורים קטנים מימים רחוקים...

מתי וציפקה דגן
עם ה- ת.מ.ת. של פסח איילון

 שהיה מנהל "מכון איילון".  
מכון ליצירת  כדורי 9 מ"מ 
תחמושת לתת-מקלעים 
"סטנים" ו"תמתים".  
(ת.מ.ת = תת-מקלע-תעש')  


ה"סטן"  -  The Sten Gun
                ה"סטן"  מי הוא ?  מה הוא ? 
                                               מאין בא הוא?      
        
   
   
.T.M.T ("סטן"-?) תת-מקלע תוצרת תעש' ההגנה במחתרת   
בתמונה - מבט מעל ומראהו מהצד               

ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) 
מראיינת ותחקירנית לארכיון ההגנה 
 ומעובדות "מכון איילון" 

*~*~*~*~* 
כמעט בכל מקום בו מסופר על מלחמת העצמאות ותקופת המאבק שקדמה להקמת המדינה, מוזכר ה"סטן" ככלי נשק שהיה בידי לוחמי המחתרות בארץ. ה"סטן" היה נשקם האישי של מרבית לוחמי תש"ח, במיוחד בתקופה הראשונה של המלחמה עד שהחלו להגיע לארץ משלוחי הנשק הראשונים, שהועברו והוברחו לארץ מארצות שמעבר לים. עם פרוץ מלחמת העצמאות, לא היו לנו תותחים ולא היו לנו טנקים, לא אווירונים ולא אניות מלחמה. היו לנו כלים קטנים - מרגמות ואקדחים, מכונות ירייה ורובים ו-"סטנים". עם כלים קטנים אלה היה עלינו להדוף את אויבנו, שבאו לתקוף אותנו מכל עבר, עם צבאותיהם הגדולים והמצוידים. 


מה היה מקורו של כלי קטן זה? כיצד התגלגל אלינו? כיצד יוצר בתנאי מחתרת והפך להיות כלי נשק קטן אך חשוב במלחמתנו ההיסטורית - המלחמה והמאבק לחיים, להישרדותנו ולהקמת מדינת-ישראל. 

מספר שנים לאחר קום המדינה, באחד מביקורי בתעשייה הצבאית של מדינת-ישראל, שמעתי מפיו של המהנדס ישראל גלילי את המשפט הבא:  
"כל כלי חדש הינו בדרך כלל פיתוחו של הכלי שקדם לו" - כך גם הייתה דרכו של ה"סטן" !! 

ה"סטן" הינו תת-מקלע "סטן"  ולא "רובה סטן", כפי שכך הוא מוזכר מידי פעם בטעות באמצעי התקשורת - בעיתונות ואף בספרות.  (כך הוזכר גם בתכניות הטלוויזיה ששודרו ביום העצמאות האחרון). 
הכלי המוכר ונקרא "סטן", כפי שיוצר בתעש' ההגנה במחתרת, היה חיקוי לתת-מקלע בריטי שהוא זה הנקרא: "סטן-גן" = British Sten Gun אך זו אינה ההתחלה. 
"סטן" הוא רק שמו של תת-המקלע הבריטי:   סטן-גאן  =  The Sten Gun  !! 
 
גילגולו של הכלי      
בראשית מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940 השתמשו בצבא הבריטי בכלי נשק מסוג "טומי-גן", שזהו תת-מקלע אמריקאי שיוצר בארה"ב.     
כלים אלו רכשו הבריטים מארצות-הברית, אך רכישתם הייתה יקרה צידי לבריטים  ובשנת 1941 הוחלט ליצר תת-מקלע בריטי בתוצרת עצמית בריטית, בתהליך שיהיה זול ופשוט יותר ליצורו בתנאי המלחמה. בשנה זו החל בצבא הבריטי השימוש בתת-המקלע "סטן-גן", שיוצר בבית החרושת הבריטי לרובים "אנפילד" =Enfield .. אנפלד הוא שמו של הישוב בו מצוי בית החרושת אנפילד ליצור כלי נשק, שהידוע והמפורסם במיוחד היה ביצור רובים הנקראים אף הם בשם "רובי אנפילד". 
כלי היצור הראשוניים של ה"סטן-גאן" הבריטים ניתנו במיוחד למפקדים, לקצינים בצבא הבריטי. 

שמו של ה"סטן" מורכב מראשי תיבות שמותיהם של שני ממציאי פיתוח תת-המקלע ה"סטן" הבריטי :   
שפרד + טורפין (Sh+T ), זאת בתוספת שמו של בית החרושת לנשק אנפילד  (En) בו יוצרו הכלים.
( אף כי יש הטוענים או אולי המתבדחים, כי שתי האותיות EN הינן אותיות ראשונות של שם המדינה  
אנגליה = ENgland,  אך זה לא כך).
STEN = Shepherd + Turpin + Enfield 

הבריטים יצרו מספר דגמים של הכלי, אך הפופולרי ביניהם היה דגם סימן 2 שהיה זול ו'פשוט' במיוחד ליצרו. היה זה כלי קטן יחסית ונוח לאחיזה בשעת הירי, בכך שמקום הכנסת המחסנית לכלי, שימש גם לאחיזה וייצוב הכלי בשעת הירי. כארבעה מיליון כלים מדגם זה היו בשימוש בצבא הבריטי. הכלי סופק ליחידות מסוימות, במיוחד ליחידות קומנדו, ובמיוחד היה זה נשקם האישי של מפקדים ביחידות שונות !!  

חיילים ארצישראליים ששרתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, שרבים  בהם היו חברי ה"הגנה", אספו כלי נשק שנותרו בשדות הקרב שבמדבריות צפון אפריקה ודאגו להבריחם בדרכים שונות, ממדבריות לוב ומצרים לארץ-ישראל. בתוך ערימת שקי שלל כלי נשק אלה נמצאו גם "סטנים" בריטיים ששימשו דגמים ליצור הכלי בתעש' ה"הגנה" במחתרת. 

 #  בארצות-הברית  נקרא הכלי – "טומי-גן"  =  "תומפסון"  או בכינויו - "טומי".
 #  בבריטניה  נקרא הכלי – "סטן-גן".
 #  ובישראל  נקרא הכלי:   ת.מ.ת. = .T.M.T  ,      
           אף כי  בזיכרון התודעה הציבורית הוא מכונה עד היום בטעות בשם  "סטן" !!  

לאחר שהצליחו לייצר את הכלי במחתרת תעש' ההגנה, קיבל הכלי את השם: 
 ת.מ.ת. - וסומן באותיות = T.M.T         
פרושן של אותיות אלה הוא בשלוש מילים בעברית:  "תת-מקלע-תעש" =  T.M.T 
הכוונה היא שזהו תת-מקלע תעש'= תוצרת עצמית שלנו , כמובן !! 
על הכלים שיוצרו בתעש' ההגנה, הוטבעו שלוש אותיות אלו על בית המחסנית באנגלית .T.M.T.  
ראו בתמונה השמאלית את הטבעת האותיות  T.M.T.  על בית מחסנית הכלי .     
עד היום נוהגים  לכנות את הכלי  בשם "סטן" ופחות בשמו המקורי :  ת.מ.ת. = T.M.T.    


בתמונה מימין נראה הכלי ולידו מחסנית הכדורים שלו. 
בתמונה משמאל נראות בברור שלוש אותיות המוטבעות על בית המחסנית של הכלי - T.M.T  

לתשומת לבכם :   
הכלי שבתמונה הינו אחד הכלים שיוצרו בסדרה הראשונה של תעש' ההגנה במחתרת.  היה זה נשקו האישי של פסח איילון (אברמוביץ), שהיה מנהל המפעל ליצור כלים אלו בתעש' ההגנה במחתרת. 
לכבוד פתיחת מוזיאון "מכון איילון", פסח  איילון מסר את הכלי לתצוגה במוזיאון שהוקם במכון התת-קרקעי - "מכון איילון". 
תמונות הכלים בכתבה זו הינם מאוסף התמנות הפרטי של מתי וצפורה דגן. 

אברהם ויינברג היה אחד מראשוני עובדי תעש' ההגנה במכון "אלף" במחתרת. בתום מלחמת העצמאות כתב ספר קטן, בו ביטא את זיכרונותיו האישיים ואת התרשמותו מהנעשה סביבו בתקופת עבודתו במכון "אלף". 
כך מתאר אברהם בספרו את פגישתו הראשונה עם ה"סטן":  

"פרקי תעש"  - ספרו של אברהם ויינברג   1951 


"... יום-יום היו מופיעים כלי-ההובלה של המחתרת: "הבוטגזים", "החביות",  "המכונית של אלוני" ובעיקר "הגמד" בעל הכרס עם כושר קיבולו העצום. 
(היו מביאים שלל ממדבריות מצרים ולוב, היו אלה כליי נשק שנשארו עזובים וזרוקים בשדות הקרב לאחר נסיגת הגרמנים ממדבריות צפון אפריקה. -צ.ד.). 
 היו פולטים ומורידים ל"סליק" של מכון "אלף", "שחורות" ("שוורצלוזה"- צ.ד.) של המדבר המערבי, ובראדות  ובראונינגים וטוינגנים וטומי-גנים ושאטו - [כלים] שבורים וחלודים, שרופים ומגואלי-דם, מעופשים עד-כדי גועל.  

ובפינת הנשקים ב"אלף", כמה אהבה, כמה מרץ היא השקיעה בשברי-כלים אלה: פרקו, ניקו, תיקנו, יצרו והתקינו חלקים חסרים  או החליפו חלקים פגומים. גרוטאות הובאו למכון "אלף" והודות לפינת "נשקים" זו, יצאו למחסני ה"חימוש" כלים מצוחצחים, מוכנים לשעת-צורך העתידה לבוא.  

באחד ה"טרנספורטרים" הובא גם ה"סטן" שכה חיכו לו. ירדתי ל"סליק" והעליתי שק אחרי שק והנה אורו עיני: מצאתי בין הגרוטאות חלקי ברזל מוזרים ובן רגע הבנתי כי  הנה הוא ה"סטן" !!
 -  גולם לדוגמה ולא נשק!  ריתוך פשוט ועיבוד גס!  
 -  כאילו יצא ישר מידיו של נפח, אי-שם בכפר נידח !
 -  נדהמנו מפשטותו של הכלי וצהלנו: זה הכלי, כמוהו נצליח לייצר !!
וג'   וג'וערה זכתה ובתחומה נהייה הפלא – "סטן עברי ראשון יורה" !!   (סוף ציטוט)  
~*~*~*~
בשנים  1943-1944 יוצרה בתעש' ה"הגנה" במחתרת  
הסדרה הראשונה בת  650 ("סטנים")  תמתי"ם !    

ואנחנו כאן, ישבנו 8 מטרים מתחת לאדמה ב"מכון איילון" ויצרנו את תחמושתו של הכלי :   
                                 כדורי 9 מ"מ ל"סטנים",   ת.מ.ת."ים"  ואקדחים !!    
  


ציפקה  (צפורה  דגן) מבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" ב- תש"ז-תש"ח  
   כעבור שנים נשארנו עם קופסת כדורים זו למזכרת 
ועם זיכרונות והרהורים... 
 

קופסאת כדורים זו נמסרה לתצוגה במוזיאון "מכון איילון", לקראת יום פתיחת המוזיאון 
29  באוקטובר 1987 
~*~*~*~ 
עד לפרוץ מלחמת העצמאות  יוצרו ב"מכון איילון"     
 שני מיליון ורבע  כדורי 9 מ"מ ל"סטנים" ולאקדחים 
עוד כמיליון ורבע כדורים יוצרו במכון זה משך תקופת מלחמת העצמאות , 
עד לסגירתו של המכון לקראת תום המלחמה.   

~*~*~*~

                                             המשך ל"סטן" פרק ב' - לחץ כאן  !! 
~*~*~*~
ציפקה – מבנות מחלקת "רגבים" בפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח  1947-1948 
~*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*~
*

יום שני, 10 בנובמבר 2014

בזכותה של אמא - גם זה פטנט... // ( "סליקים"- ג' .

11.11.2014


   סיפורים קטנים מימים רחוקים... 



      בזכותה של אמא 

גם  זה  פטנט פשוט  להברחת  נשק ותחמושת ...

המשך סיפורי "הסליקים הנעלמים"
פרק ג' 

 


דף ממחברתה של צפורה דגן (ציפקה) . . . 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
*
. . . מרותקת ישבתי בביתי וקראתי את שנכתב בדפי עדויות של חברים מקיבוץ גבעת ברנר. היו אלה   הדפים שקבלתי משלמה ויטנברג, בראיון שערכתי עמו ב- 24.1.2004והנה כאן אותו סיפור חביב, עליו הבטחתי לספר לכם בפרק הקודם, כשכתבתי על ה"סליקים" הגדולים שהיו וטרם נמצאו בקיבוץ גבעת ברנר. ישבתי להתרווח בכורסה, כוס קפה ריחני ופרוסת עוגה ושקעתי בקריאת דפי העדויות שכתבו חברי הקיבוץ וכזה היה סיפורו של אחד החברים, כפי שהדברים משתקפים מדף הזיכרונות שהחבר כתב:  

"- - - החלטתי לעלות לארץ-ישראל. היה זה בברלין שנת 1933. שלחתי מכתב לחבריי שעלו לארץ לפני ובמכתב שאלתים :  " מה כדאי להביא עימי בבואי מהגולה לארץ-ישראל ?"  
ענו לי חברי במכתבם : 
"שלושה דברים כדאי  שיביא לכאן מי שעולה לארץ-ישראל :
אישה –  כדי שתהיה לך בת-זוג לחיות עימה. 
מקצוע –  כדי שתוכל להתפרנס.         
            ונשק –  כדי שיהיה לך במה להתגונן.

ובכן, אישה לא היוותה בעיה בעבורי. עליתי לארץ עם חברתי, שעד היום היא אשתי ואם ילדינו. גם מקצוע  לא היווה בעיה, הרי במקצועי הייתי נגר. לכן, ירדתי לשוק וקניתי כלי עבודה חדשים ויפים, ארזתי אותם כהלכה ואותם הבאתי עמי לארץ-ישראל. אך נשק ?! אף פעם לא היה לי נשק !אף פעם לא עסקתי בנשק. 
מה עושים?  החלטתי לקנות אקדח !! 

שוב יצאתי לשוק, קניתי אקדח גדול וחופן כדורי תחמושת בעבורו. אך ברגע האחרון החלטתי להוסיף ולקנות גם אקדח קטן – "שיהיה בנוסף", אמרתי לעצמי. הגעתי עם כל הכבודה לביתי והסתרתי הכל בארון הבגדים שלי. אך כאשר אמי ערכה סדר בארון, היא גילתה את כלי הנשק והתחלחלה למראה האקדחים. פנתה אלי ובקשה שאסלקם מהבית. "זה מסוכן  לנסוע כך לארץ-ישראל", אמרה.   

מה עשיתי ?  שוב יצאתי לשוק. 
קניתי פטיש-עץ גדול, כזה ששמעתי כי בארץ-ישראל בונים בתים עם גגות רעפים אדומים וכשמחברים את הרעפים לגג, עובדים בעדינות בעזרת פטישים עשויי עץ, זאת כדי שהרעפים לא יסדקו ולא ישברו. חציתי את פטיש-העץ לאורכו, נברתי בתוכו חלל והטמנתי בו את האקדח הגדול, אך לא היה לי רעיון היכן וכיצד להסתיר את האקדח הקטן ואת חופן כדורי התחמושת שרכשתי - מה לעשות ??   

הגיע מועד הנסיעה לארץ-ישראל. אמי, ידועה הייתה כאופת עוגות מעולה, הציעה שתאפה עוגות, אותן אקח עמי לחבריי בארץ-ישראל. ואכן, כך היה. אמא אפתה עוגות, והיא זו שהציעה לחצותן לרוחבן, ולהטמין בתוכן את האקדח הקטן. . . את קנה האקדח הכניסה אמא לעוגת רולדה מאורכת, את התחמושת טמנה בעוגה עגולה ואת יתרת חלקי האקדח הסתירה בעוגת "אינגליש קייק" ארוכה. . . 


איזה עוגה נפלאה !! 
בדיוק מתאימה להטמנת תחמושת בתוכה...















רולדות שמרים?  
מקום נפלא להסתרת קנים מאורכים של אקדחים
...  

נפרדתי בעצב מאמי, אך הייתי אסיר תודה לה על התושייה שגילתה, כשעזרה לי למצוא פתרון להסתרת האקדחים. הגעתי לארץ ופגשתי את חבריי. בערב ישבנו יחדיו לשמוח ולחגוג את עלייתי לארץ-ישראל -  
את בואי לארץ והצטרפותי להיות חבר קיבוץ בארץ ישראל.  .
חברי נהנו מהעוגות הטעימות שאמי אפתה, ואני שמחתי שגם אקדחים יהיו לנו להגנה !!   
 אקדחים שהוברחו לארץ-ישראל בהצלחה, מתחת לאפם של הבריטים !!  
כל זאת - בזכותה של אמא  !!  
* * * 

***  ציפקה (צפורה דגן) - מראיינת ותחקירנית מתנדבת לתעוד בארכיון ההגנה
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
* * *

עצי מנגו ותות - והמלך פארוק // ("סליקים"- ד'

   11.11.2014     

                 סיפורים קטנים מימים רחוקים... 



    עצי מנגו ותות - והמלך פארוק 

                                    וגם -מי היה  צבי בן יעקב ?

  
דף ממחברתה של צפורה דגן  (ציפי, ציפקה ) ... 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
***
שנות הארבעים של המאה העשרים היו ימי שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל.
הבריטים הידקו את הסגר על הישוב העברי בארץ. בדרכים הוצבו מחסומים לחיפוש וגילוי הברחות והעברות נשק וגם נעשו חיפושים לגילוי נשק ותחמושת המוסתרים בישובים העבריים בארץ. לצבי בן יעקב היה רכב ייחודי, שמתחת למושביו היה "סליק". ב"סליק" ניתן היה להעביר מספר רובים, אקדחים ותחמושת שהועברו ל"סליקים" שהיו פזורים ברחבי הארץ.  

באחד הימים הוטלה על צבי בן יעקב ועל סיומה בלבן משימה. היה עליהם להעביר נשק ממרכז הארץ לקיבוץ חניתה שבגבול הצפון. הציוד היקר הוסתר היטב ב"סליק" שהיה ברכב וזוג "המבריחים המקצועיים", שנקראו באותם ימים גם בשם "טרנספורטרים", יצאו לדרכם. נסעו צפונה והגיעו עד לעכו. שם עצר אותם קצין יהודי ששרת במשטרה הבריטית והזהיר אותם על כך, שבכבישי הצפון הציבו הבריטים מחסומים רבים והם עוצרים, סורקים ובודקים כמעט כל רכב לבדיקה קפדנית ויסודית. 

הערב ירד ולצבי וסיומה ברור היה שעליהם לבצע את המשימה. חובה עליהם להגיע בשלום לקיבוץ חניתה עם כל הנשק המצוי  ב"סליק" שברכב. ישבו השניים וחשבו מה עושים ? 

חשבו, חשבו ובמוחם של השניים צץ רעיון. הם החליטו להיכנס למשתלה גדולה שהייתה מצפון לעכו (יד נתן, כיום) ולהעמיס על הרכב מספר שתילים גדולים וכבדים, מאלה הנמכרים בדרך כלל בחביות ברזל. הרעיון היה לשבש את גלאי-המתכות שהבריטים השתמשו בהם בחיפושיהם לגילוי נשק ב"סליקים" שהיו מוסתרים בישובים העבריים. מנהל המשתלה שהכיר את מובילי-הנשק האלה, חיפש במיוחד את השתילים הגדולים והכבדים שהיו אותו יום במשתלה והעמיס אותם על רכבם של השניים כשהם שתולים בחביות הברזל.

היו אלה ארבעה עצי מנגו נדירים ושני עצי תות  מזן מיוחד !
עצים גדולים אלה מיועדים היו להישלח
לגנו של המלך פארוק במצרים !!   

עץ תות במגוון צבעים ובדרגות בשלות שונים 


עץ תות עם תותים שחורים בשלים 
מתוקים-מתוקים וטעימים ! 













תותי עץ לבנים - היו גם הם תותים מתוקים 


פרי מנגו בשל 
שתילי עצי מנגו במשתלה 
שתולים בפחים וניצבים בשורה 
מוכנים וממתינים למכירה !  




















 
 השניים עברו בהצלחה את כל מחסומי הביקורת שהוצבו על-ידי החיילים הבריטים בצמתי הדרכים,  והגיעו בשלום לקיבוץ חניתה.  השאירו בידי ה"סליקר" שבקיבוץ את "אוצר" כלי הנשק והתחמושת שפרקו מרכבם וחזרו בשלום לביתם, כשעל רכבם מוצבים בכבוד-מלכים עצי המנגו והתות הנדירים.

חילקו השניים ביניהם את ה'שלל'  
כל אחד מהם נטע בחצר ביתו שני עצי מנגו ועץ תות אחד.
העצים התפתחו יפה ועד היום הם ניצבים
בגינתם של שני "הטרנספורטרים" !!
זאת במקום במצרים - במקום בגנו של המלך פארוק ... 

***
נספחים:    
 ב.  תודה  לד"ר רפי קיטרון, ששמע סיפור זה מזלי, בנו של ה"טרנספורטר" - צבי בן יעקב  ז"ל.  
ד"ר קיטרון  שמע את הסיפור הזה במסגרת מסעותיו בארץ, כדי ללקט סיפורי "סליקים" של המחתרות 
שפעלו בשנות המנדט הבריטי בארץ-ישראל. עבודת הדוקטורט הייתה בנושא :  
                                      "סליקים במחתרת בתקופת המנדט הבריטי בארץ"  (2010)  -  (צ.ד.)    
***
 ג.   את רפי קיטרון פגשתי לאחר שנשלח אלי מארכיון ההגנה בתל-אביב,
     כדי לקבל ממני חומר כתוב ותמונות מראיונות שערכתי ואת שיש לי לספר לו בנושא "סליקים" במחתרת ההגנה, מתוך ובהקשר לאשר שמעתי מפי המרואיינים שראיינתי  (צ.ד.) .    
*** 
א.   סגן אלוף צבי בן יעקב  (1904-1956). היה מבחירי המפקדים בהגנה. היה נשק ו"סליקר" ומשנת 1940 מונה ל"נשק ארצי". לפני-כן היה מפקד הגליל ומפקד "גוש חפר" ופיקד על העלייה לחניתה (מרץ 1938). עסק בהברחת נשק בלתי לגאלי שהגיע מוסווה באניות לנמל חיפה ובהורדת מעפילים בחופי עמק חפר. משנת 1947 טיפל ב"כלים קטנים", שהיו משלוחי נשק שהוברחו מוסבים מצ'כיה לנמל חיפה, בין ההפוגות שהיו במלחמת העצמאות. עיסוקו זה היה עם אנשי יחידה שנקראה "שרות החימוש", שלימים הפכה ל"חייל החימוש" שהוא היה למפקדה.  
קטע מתוך וויקופדיה.
***

 ציפי - צפורה דגן  -  מראיינת מתנדבת ותחקירנית  לתיעוד בארכיון ההגנה, בית אליהו גולומב בתל-אביב.  

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
*