יום רביעי, 5 בנובמבר 2014

"סליקים"- מרקחת מהגולה - וסודה בתוכה / פרק א'

4.11.14

מרקחת מהגולה וסודה בתוכה
פרק א' 
סיפורים קטנים מימים רחוקים ... 
דף ממחברתה של ציפקה – זיכרונות
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

כמעט בכל ראיון ניתן בדרך כלל למצוא איזה סיפור קטן, סיפור ייחודי מעניין ומפתיע. סיפור שלפעמים הוא בא בתוך הראיון, בתוך רצף דיבורו של המרואיין, אך לעיתים הוא מסופר כבדרך אגב, כשהטייפרקורדר כבר סגור וארוז.
 
בדרך לראיון 

היה זה אי שם בשנות התשעים. הראיון הסתיים והמרואיין ליווה אותי אל דלת ביתו. תוך כדי הליכה למכונית, אמר לי שיש לו סיפור משפחתי שאולי יוכל
לעניין אותי.  נעצרנו ליד מכוניתי וכזה היה הסיפור ששמעתי מפיו.
"לפני שנים רבות סיפרה לי אמי את סיפור עלייתה של אחותה לארץ-ישראל. היה זה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים. באחד הימים חזר נחומצ'יק לביתו ואמר לשיינדל'ה רעייתו, שהוא חושב שעליהם לעלות לפלסטינה, לעלות לארץ-ישראל. תכננו השניים את עלייתם, ארזו את שארזו והתארגנו להפלגה לארץ הקודש.

בתהליך ההכנות אמר נחומצ'יק לשיינדל'ה:
"שיינדל'ה יקירתי,  מה דעתך לרקוח מרקחת טובה, כפי שאת נוהגת להכינה וניקח עמנו להפלגה צנצנת / כד עם מרקחת טעימה". ענתה לו שיינדל'ה: "וכי למה לנו לקחת ריבה מהגולה. הרי  עולים אנו לארץ-ישראל?  וארץ-ישראל  זו 'ארץ זבת חלב ודבש'.  
הרי הכל יש בה". התעקש נחומצ'יק ושיינדל'ה התרצתה. וכשהמרקחת הייתה מוכנה,
 סייע לה נחומצ'יק למלא ולארוז כמה צנצנות, לדרך הפלגתם לארץ-ישראל. 


הגיע יום ההפלגה. נפרדו השניים מקרוביהם, מכריהם ושכניהם ועלו לאנייה שהפליגה לארץ-ישראל. ידידים רבים באו ללוותם, להיפרד מהזוג ולברכם ב"דרך צליחה".


אך היו גם מי שלעגו להם ואמרו:

מה יש לכם לנסוע  לפלסטינה? הרי זו ארץ מדבר,
כל שיש בה זה רק חול וגמלים... 


שיינדל'ה ונחומצ'יק שמעו וחייכו ומעל סיפון האנייה, נופפו השניים למלוויהם לשלום. האנייה הרימה עוגן והפליגה לדרכה, עד שהגיעה אל מול חופי הארץ, והורידה עוגן בים אל מול חופי נמל יפו.  

נמל יפו בראשית המאה העשרים - מבט מהים אל החוף 
סירות דיגים אל מול אניות נוסעים - תצפית מנמל יפו אל הים. 


סירות של דייגים ערבים עגנו סביב אניות  הנוסעים.  נוסעי האנייה נזרקו  מסיפונה של האנייה לסירות, כשם שנזרקו החבילות והמזוודות.  
הורדת נוסעים בנמל יפו
במעבר מסירות הדייגים לרציף - בראשית המאה העשרים 

כשעלו השניים לרציף הנמל, התקרב אליהם בחור צעיר, בחור שזוף וחסון, 
חלוץ מארץ-ישראל. 
ניגש אליהם, חיבק אותם וברכם בברכת "ברוכים הבאים". 

הוציא נחומצ'יק כד עטוף מהחבילה שנשא בידיו ונתנה לחלוץ הצעיר בתוספת חיוך לבבי. עמדה שינדל'ה מהצד, התבוננה בחיוך לבבי בשניים החבוקים  והיא קורנת משמחה ואושר - הרי המרקחת שבכד, הייתה זו המרקחת ששיינדל'ה רקחה בגולה והנה, כעת היא ניתנת כאן במתנה לחלוץ עברי בארץ-ישראל.

אך מה שיינדל'ה לא ידעה ?  היא לא ידעה שבתחתית כד המרקחת, עטוף מונח ומוסתר אקדח קטן...







כן, כך זה היה בראשית המאה 
 גם אקדח אחד קטן נחשב ל"המון נשק" !!


                                               
  עוד סיפורים קטנים מימים רחוקים - בהמשך שיבוא...
  
ציפקה (צפורה דגן) - מראיינת ותחקירנית מתנדבת לארכיון ההגנה
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה