יום ראשון, 9 בנובמבר 2014

"סליקים"- לאן נעלמו ה"סליקים הנעלמים" ? / פרק ב'

11.11.2014   

לאן נעלמו ה"סליקים" הנעלמים ?

'נייר משי' לתפוזים –  מה לו ול"סליקים" ?
פרק ב' 


סיפורים קטנים מימים רחוקים ... 
דף ממחברתה של ציפקה – זיכרונות
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
באחד הימים נשלחתי מטעם ארכיון ההגנה לקיים ראיון עם שלמה ויטנברג, חבר קיבוץ גבעת ברנר. היה זה בראשית שנת  2000. הראיון היה מעניין ובמהלכו סיפר לי שלמה על "סליקים" גדולים שידוע כי היו בשטח הקיבוץ ועד היום אין איש יודע היכן הם ולכן הם טרם נמצאו.

דומני היה זה בשנת 1946, לאחר ה"שבת השחורה", ב- 29.6.1946 . אותה שנה ניתנה הוראה מטעם המפקדה הארצית של ההגנה, להוציא את "הסליקים" הגדולים מתחום שטח המגורים של חברי הקיבוץ ולטומנם 'מחוץ לגדר', בשטחים החקלאיים של הישוב. בשדות, במטעים או באזור מבני משק החי של הקיבוץ: אזור הרפתות, הדיר והלולים. יש להטמינם  בעומק של כשני מטרים לפחות מתחת לפני הקרקע. עומק ששערו כי "מגלי המוקשים הבריטים", "מגלי המתכות", לא יוכלו לזהות את ה"סליקים" הקבורים באדמה. ניתן לשער שהוראה זו אכן ניתנה לאחר "השבת השחורה", כתוצאה מהסתכלות על הדרך בה חיפשו הבריטים נשק בקיבוצים ובמיוחד לאור מה שקרה בקיבוץ יגור. 

שני הנשקים הוותיקים של הקיבוץ שמרו על סודיות רבה ולא סיפרו לאף אחד היכן הוטמנו ה"סליקים" הגדולים שמחוץ לשטח הישוב. הזמן שחלף עשה את שלו ונותר בחיים רק אחד מהשניים, שאף הוא כבר היה קשיש. לבסוף הצליח שלמה לשכנעו ולקבל מידיו תרשים מקורי שהיה מעין מפה כתובה על 'נייר משי' דקיק. נראה כי היה זה דף נייר דקיק ומיוחד, מהסוג בו נעטפו תפוזים לשיווק בארץ ולמשלוח לחו"ל.
על דף נייר המשי מצויר תרשים של מעין מסלול עם ציור שורת עצים, המכוון כיצד להגיע ל"סליקים" הגדולים. מתחת לציור הזה מופיעות רשימות המציינות מה וכמה כלי נשק ותחמושת מצויים מכל סוג  בכל "סליק" ו"סליק".    

מפת המשי נמצאה מוטמנת בקופסת קרטון כזו  
קופסאות קרטון כאלה שימשו בהגנה להטמנת רימונים בתוכם וכך הועברו הרימונים ל"סליקים". 



אלה שני חצאי מפת המשי שנמצאה 
 בקופסת הקרטון העגולה  

בחלקה העליון של כל רשימה 
מצויר תרשים 
 המסמן את הדרך
כיצד להגיע לכל "סליק" 

שטח נייר המשי שמתחת לציור המפה, 
מכוסה ברשימות המציינות את כמויות הנשק והתחמושת המוסתרות בכל "סליק"



בתמונה זו נראת הגדלת מפת הדרך ל"סליק"
ניתן לראות בברור את העצים שבצידי השביל, את ציון הכיוון לצפון ומימין רשום גם תאריך 4/1/48  
נסיונותיו של  שלמה לאתר את מקום הטמנתם של ה"סליקים" הגדולים, לא צלח. חלפו עוד שנים מספר ולבסוף, ביוני 2005 הצליחו לאתר את מקומו של אחד משני "הסליקים" הגדולים, כשבתוכו עדין נמצאו מוסתרים כלי נשק רבים וכמות גדולה של תחמושת, שאותות הזמן בה שהו מתחת לאדמה עשו את שלהם. סיפור זה מעלה שאלה תמוהה : כיצד זה שציוד חשוב כל כך, בכמות גדולה יחסית כפי שזה נמצא, נשאר טמון באדמה בתקופת מלחמת העצמאות, כאשר כל כדור היה חיוני ויקר מפז. אך מדוע זה כך קרה, אין לכך  תשובה. המטמון שהתגלה ב"סליק" הגדול הוחרם על ידי חבלני המשטרה והושמד. רק פריטים בודדים הושארו במשק למזכרת, לתצוגה במוזיאון הקיבוץ.  
ומה קרה ל"סליק" הגדול השני?   אולי יבוא יום ויימצא אף הוא.   אולי, אולי באקראי.

מידי פעם נחשפים באקראי "סליקים" שלא ידענו עליהם וגילויים מהווה חוויה והתרגשות. מציאת "סליק" זו תחושה של נגיעה בעבר. כאן אולי ראוי להבהיר באשר לעניין ה"סליקים" שהיו בשנות טרום המדינה. יש לחלק את ה"סליקים"  לשלוש קבוצות :  

      א. היו "סליקים", ארציים גדולים, "סליקים" אזוריים שהיו שייכים למפקדה הארצית של ההגנה. הם היו פזורים בחלק מהישובים על פני כל הארץ. נראה כי היו 10-12 כאלה, אך לא נמצא כתוב בברור מה היה מספרם. במקומות שונים נרשמו נתונים שונים.
        ב. בישובים עצמם היו שני סוגי "סליקים":  
היו "סליקים" גדולים יחסית אף הם, שהיו רכושם של אנשי הישוב. תחילה הוטמנו באזור המגורים שבתוך הישוב, אך בשלב מסוים הוצאו גם הם משטחי המגורים, בהוראת מפקדת ההגנה, והועברו לשטחים החקלאיים הפתוחים, ועל פי ההוראות הוטמנו בעומק שני מטרים מתחת לפני הקרקע. 
       ג. והיו בישובים גם "סליקים" קטנים, שמיועדים היו לשימוש מיידי בשעת הצורך. "סליקים" אלה הוטמנו בבתים ובצריפים, בתוכם או מתחתם או בינות לבתים.

כדאי לציין שמפקדת ההגנה הייתה מציידת קבוצות העולות להתיישבות, בכמות מסוימת של נשק ותחמושת. לאחר מכן היו אנשי הישוב רוכשים נשק בכספם והנשק היה שייך להם, שייך לישוב ולא למפקדת ההגנה. חלקו של נשק זה נרכש ממפקדת ההגנה ובכספים שההגנה קיבלה, נרכשה כמות נוספת של נשק.   
בשנים האחרונות התגלו מידי פעם באקראי "סליקים" ישנים, אך ברובם שייכים היו לקבוצת ה"סליקים" הקטנים והתגלו בתוך תחומי הישובים.

בתום הראיון עם שלמה, חיכתה לי הפתעה.
שלמה קם ממקומו וניגש לארון פח ישן. פתח את המנעול והוציא מהארון קופסאת קרטון עגולה. פתח והוציא מתוכה נייר משי דקיק, שהיה מקופל בקיפולים רבים. הייתה זו המפה  הסודית, המפה המקורית, בה סומנו  מיקומם של ה"סליקים" הגדולים. התרגשתי לראותה והיה זה ממש לגעת בעבר, לגעת בהיסטורית.  שלמה ניגש לשולחן שהיה בצד ולקח מעליו חבילת דפים מודפסים שהכין בעבורי. בהם גם היה צילומה של המפה הסודית. כאשר שלמה הגיש לי את חבילה הדפים המודפסים,  ראיתי שבהם כתובים ומתועדים ראיונות שנערכו עם כמה מחברי הקיבוץ. כל חבר סיפר זיכרונות הקשורים בביטחון, בנשק ובהגנה. 

חזרתי לביתי ובידי חבילת הדפים המיועדת להפקדה בארכיון ההגנה. אולם לפני שהעברתי אותם לארכיון, קראתי את כל שנכתב וסופר בהם. בין סיפורי הזיכרונות שקראתי, משך את עיני במיוחד, סיפור שנראה כי יש בו משהו מיוחד, משהו מעניין.  נתתי לסיפור את השם: "בזכותה של אמא" .   

כל  דפי העדויות  שקבלתי משלמה, הועברו לארכיון ההגנה בבית אליהו גולומב בתל-אביב. 
את הסיפור "בזכותה של אמא" תוכלו לקרוא בפרק הבא... 
המשך יבוא
תודה לשלמה ויטנברג על החומר שליקט ומסרתיו לתעוד בארכיון ההגנה.

 ציפקה (צפורה דגן) – מראיינת לתעוד בארכיון הארצי של ההגנה בתל-אביב.     

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה