יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

סודו וגילגולו של מקרר...

22.11.2014
                        סיפורו של מקום 
סודו וגילגולו של מקרר

סיפורים קטנים מימים רחוקים  
דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) – זיכרונות ...   
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

באחד הימים נשלחתי לחיפה לראיין חבר בהגנה, שהתקשר לארכיון וביקש לראיינו על תקופת פעילותו בהגנה. בשיחה טלפונית קבענו את יום בואי אליו ומאחר שאמרתי לו שאגיע לחיפה ברכבת, שאלתיו: "כיצד תזהה אותי"? תשובתו הייתה: אני כבר אזהה אותך, יהיה בסדר". שעת בוקר מוקדמת, בבוקר ערפילי וקריר, הגעתי לתל-אביב. בידי כוס קפה מהביל, שנקנה בדוכן עגלה קטנה שנצבה בפינת המעבר לגשר הרכבת. חציתי את הגשר בדרכי לרדת לרציף ולהמתין לבואה של הרכבת. הקדמתי להגיע לתחנה, לכן היה בידי זמן פנוי לעמוד על הגשר ולהתבונן במראה המכוניות החולפות במהירות עם אורות דולקים עדיין, אל מתחת לגשר בו עמדתי. הוצאתי את מצלמתי  וצלמתי.
מבט אל הגשר המוליך לרציפי הרכבת 
רציפי הרכבת מתחת לגשר 
שעת בוקר מוקדמת -
המכוניות נוסעות עם אורות דולקים המשתקפים על פני הכביש הרטוב 
לאט-לאט התמלא רציף הרכבת בנוסעים. רבים מהם היו חיילים בדרכם לבסיסיהם בצפון. צפירה חדה של הקטר פילחה את אוויר הבוקר הקריר ובישרה לנוסעים הממתינים, שהרכבת מתקרבת לרציף התחנה.
הרכבת מתקרבת לרציף התחנה 





אהבתי את נסיעת הבוקר ברכבת. הקרון אינו עמוס בנוסעים וניתן להתרווח על מושבי הרכבת החדשים המרופדים בכחול מנוקד, לפני היה שולחן קטן שנשען על דופן הקרון והמושב לידי היה ריק. אכן, כך ניתן היה להתרווח עם כוס הקפה ולהנות גם מהכריך הקטן  שהבאתי עימי. מבעד לחלון שמימיני, בפאתי המזרח, זרחה לה השמש בין העננים. הייתה זו תחושה של שלווה, רוגע והנאה מהנסיעה ברכבת. אני אוהבת לנסוע ברכבות והרגשתי כמו ילדה קטנה, שכאילו הייתה זו לה הפעם הראשונה שהיא נוסעת ברכבת.  




קוטיק ומכוניתו בהמתנה לבואי 
על הרציף בחיפה המתינו מספר אנשים לבואם של הנוסעים. ראיתי מישהו עומד בצד ליד מכונית ועיניו תרות אחר היורדים מהרכבת. איזה חוש פנימי אמר לי: "זהו זה, זהו  אריה קוטיק". פגישה לבבית ואנו עולים במכוניתו אל ביתו שבמעלה הכרמל. רעייתו פניה המתינה לנו וקבלה את פנינו בלבביות, ליד שולחן קטן, ערוך לארוחת הבוקר. היה זה מפגש הכרות עם מרואיין, שהיה מיוחד ושונה ממפגשי ראיונות אחרים. חמישה מפגשי ראיונות קיימתי עם קוטיק, בין יוני לספטמבר בשנת 1996. תמיד בבואי לחיפה, המתינה לי שם אותה חוויה של קבלת פנים לבבית וחמה. סיפוריו של קוטיק קלחו. הטייפרקורדר קלט את דבריו וכל הקלטות הועברו לתעוד בארכיון המרכזי של ההגנה בבית גולומב בתל-אביב. 

קוטיק היה פעיל  בתחומי ביטחון שונים.  היה חבר בהגנה, בנוטרות  ובצבא הבריטי. ב- 1938 שירת במשטרת המנדט הבריטי. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והיה  ב"פלוגת הנמל". בהמשך צורף בצבא הבריטי ליחידת תובלה מספר 650, ועם יחידה זו הגיע ב- 1942 לאיטליה. בשנת 1946 נשלח מטעם ההגנה לעבוד במחלקת היעור של הקרן הקיימת לישראל (ק.ק.ל), לתצפיות מיפויי שטח. לחם במלחמת העצמאות בשחרור הגליל וב-1948 נשלח לבית ספר לקצונה. 

הגעתי לחיפה, למפגש האחרון עם קוטיק. קוטיק חיכה לי כהרגלו בתחנת הרכבת שבתחתית העיר חיפה, התניע את המכונית ואמר לי: "ציפי, היום הכנתי לך הפתעה. אנחנו לא נוסעים ישירות לביתי, אלא במסלול אחר שהכינותי במיוחד בעבורך". האמת היא שנדהמתי קמעה, אך היה זה טיול מעניין דרך השכונות הערביות בחיפה התחתית, נסיעה בכביש מתפתל במעלה הר הכרמל, כשמסלול הסיור מלווה בסיפורים היסטוריים ובמיוחד באירועים הקשורים במלחמת העצמאות. אכן, קוטיק מצא דרך נאה ונאותה, המתאימה לאחת כמוני, להודות לי בסיור זה על הראיונות שקיימתי עימו לתעוד פעילותו בהגנה.
תצפית לחיפה תחתית ונמל חיפה מהדרך העולה לכרמל 
הגענו לביתו של קוטיק וגם הפעם לא חסר היה השולחן עם ארוחת הבוקר 'המסורתית' וקבלת הפנים החמה והלבבית של פניה, רעייתו של קוטיק. אותו יום ראיינתי גם את פניה, שהייתה ניצולת שואה והגיעה לארץ-ישראל באניית המעפילים "אקסודוס". בתום הראיון צלמתי את הזוג בביתם למזכרת וקוטיק צילם אותי לפרידה, ליד העץ שהיה בפתח ביתם. 
אריה קוטיק ופניה רעייתו בביתם בחיפה  
ליד ביתו של קוטיק בחיפה 


באחד הימים של ראשית שנת 1997 הוזמנתי על ידי נרי אראלי, שהיה מנהל ארכיון ההגנה בתל-אביב, לסע עמו לחיפה. "קבלנו הודעה לבא לחיפה ולבדוק מקרר ישן", אומר לי נרי, "מדובר במקרר ששימש "סליק" לנשק ותחמושת". קוטיק התקשר גם אלי וביקש שנבוא לראות את המקרר הנמצא במועדון של חברי ההגנה בחיפה. "נראה כי יש משהו מיוחד במקרר שבמועדון" אומר לי קוטיק. "אולי נוכל אנחנו לעזור להם לפתור תעלומה קטנה, היכן מצוי אותו "סליק". נרי ואנוכי החחלטנו לסע לחיפה ולראות במה מדובר. הגענו לחיפה ומצאנו את החבר קוטיק ממתין לבואנו. 

קוטיק ממתין לבואנו בפתח בית ההגנה

במועדון המתינו לנו מספר חברי הגנה מהפעילים במועדון: דוד ליטני  - משך ארבעים שנה היה מזכיר הסניף . היה איש מנגנון ההגנה בחיפה ופעל בחטיבת כרמלי. צבי הורנשטיין ואריה קוטיק אף הם מפעילי הסניף ויוסף לישנסקי, מי שהיה אותה עת יו"ר סניף חברי ההגנה בחיפה. 









המועדון נראה היה כמקום מוזנח, אך ניכר היה בו שהוא בתהליך של ניקוי, סידור וארגון המקום. על אחד הקירות תלוי היה ארון תצוגה גדול, סגור בחזיתו בדלתות זכוכית ובתוכו נראו תלויים וסדורים כלי נשק שונים. לצידו של ארון התצוגה היה ארון קטן ובו כרטיסיות ישנות של חברי הגנה מימים עברו. הכרטיסיות היו מזהיבות מיושן, אך סדורות וארוזות ב'כיסי' ניילון בגודל תואם. ניכר היה שתכולתו של הארון נמצאת אף היא בטיפול וארגון החומר הישן המצוי בו. בקצהו השני של המועדון ניצב בפינה מקרר קרח ישן ומאובק שנראה כ'מבויש' קמעה. 

מקרר הקרח הישן במועדון חברי ההגנה בחיפה 
כזה היה סיפורו של המקרר, כפי ששמענו אותו במועדון,מפי החברים שהמתינו לבואנו : 
"החלטנו לנקות ולערוך סדר במועדון. לחדשו, לרעננו ולהחזירו את המקום לפעילות מפגשים של חברי ההגנה החיפאים. תוך כדי  עבודות הניקיון וסידור המקום, משך את תשומת ליבנו מקרר קרח קטן ומאובק, שנראה היה כזרוק בפינה כחפץ שאין בו ענין. תחילה חשבנו לזרוק את המקרר. ברור היה לנו, שכיום אין לנו צורך בו. חשבנו להזמין "אלטאזאכן" שיקח את המקרר מפה. אך כאשר הסטנו אותו מפינת החדר,  קלטו עיננו לוחית נחושת קטנה שהוטבעה על המקרר ועליה נחרטו המילים הבאות:
סליק – אחת העבודות
של הח' יהודה סנדברג ז"ל
 שחייו היו קודש להגנה  





"סליק"?  כאן כתובה במפורש  המילה "סליק"!! 
אך היכן הוא אותו "סליק"?     

כשראינו את לוחית הנחושת הקטנה, הבנו כי יתכן ויש כאן משהו בהקשר למילה  "סליק" הכתובה על הלוחית והחלטנו להזמינכם". תם סיפורם של החברים כשכולנו עומדים סביב המקרר. אחזנו במקרר, דפקנו על דפנותיו, פרקנו את תא הקרח, אך לא מצאנו דבר. הצעתי לחברים: "בואו נהפוך את המקרר על ראשו ונראה אולי יש משהו בתחתיתו". שינסנו מותניים, חבקנו את המקרר מכל צדדיו והופ – משהו מפתיע קרה. תוך כדי היפוך המקרר, השתחרר המכסה העליון מעצמו והחליק לצד ולעיננו נגלה תא, בו ניתן היה להסתיר שניים-שלושה כלי נשק קטנים, אולי אקדחים ומספר קופסאות תחמושת, כדורים לכלים. גם בדפנות הפנימיים של המקרר היו תאים שיכלו לשמש מסתור ל"סטנים" ו/או לרובים.
אכן, היה זה רגע מרגש. רגע של נגיעה בהיסטוריה שלפני קום המדינה. 

תגלית מסתור ה"סליק" 
מכסה המקרר החליק ומסתור ה"סליק" נתגלה 
הצילום בוצע על רקע תצוגת כלי הנשק שעל קיר מועדון חברי ההגנה בחיפה  















עלה במוחי רעיון.
הצעתי לחברים, שנטפל בהעברת המקרר לתל-אביב, לתצוגה ב"מוזיאון בתי האוסף" ביפו.
בו במקום  סוכם שאכן כך יעשה ובשובנו לתל-אביב טופל העניין והמקרר הועבר מחיפה לתל-אביב והוא מוצב לתצוגה בביתן ה"סליקים" ש"במוזיאון בתי האוסף" ביפו. 
כזה הוא סיפור גילגולו של מקרר ה"סליק" 
המשך יבוא                                    

ציפקה – מראיינת ותחקירנית מתנדבת לארכיון ההגנה
 כל התמונות בפרק זה צולמו על ידי ציפקה דגן. 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה