יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

"סליקים"- חלב בירה ורימונים – היכן הם נפגשים ?

1.12.2014      
            סיפורו של מקום                                                                       
חלב בירה ורימונים – היכן הם נפגשים ?

סיפורים קטנים מימים רחוקים ... 
דף ממחברתה של ציפקה - זיכרונות ...   
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
קיץ שנת 2000. תיירים רבים באו לישראל, כדי לבקר במיוחד באתרים הקדושים לנוצרים. הגעתי עם אורחי לצפונה של הכנרת. ירדנו בשביל המשופע, המוליך מהכנסייה לשפת הכנרת. השביל  כולו מכוסה בחלוקי נחל ועובר ליד שיחי צבר קוצניים. לא צריך דמיון רב כדי להבין שהליכה זו הסתיימה בהחלקה ובשבירת רגל. אנשי צוות האמבולנס שהגיעו למקום, הופתעו  לשמוע מפי שלא יפנו אותי לבית החולים אלא רק לאחר שיצטלמו עמי במקום התקרית... מאורחי נפרדתי ליד דלת חדר הניתוח ולמחרת הם טסו בחזרה לארה"ב, כשפרדתם  מארץ הקודש הסתיימה בחוויה לא כל-כך נעימה. לפני שעזבו את הארץ, שלחו אלי לבית החולים זר פרחים נאה, עם כרטיס ברכה להחלמה מהירה.

עם האמבולנס ליד הכנרת
 "לא למדנו בקורס עזרה ראשונה – שקודם מצטלמים ורק אחר כך מטפלים בנפגעים"...
מדברי אנשי מ.ד.א.
במיטה לאחר הניתוח
שתי תמונת אלו הינן מהאוסף הפרטי של ציפקה דגן 
שכבתי בבית החולים ותוך שעמום-מה עיינתי בעיתון היומי. לפתע קלטה עיני ידיעה קטנה מלווה בתמונה, שמשכה את תשומת לבי במיוחד ונדרכתי. ליד התמונה סופר על "סליק" עם נשק שנתגלה באזור החולות שבצפונה של תל-אביב. שמרתי את העיתון ולאחר שובי לביתי התחלתי לאסוף ידיעות הקשורות בגילויו וסיפור תוכנו של  ה"סליק".

לאט-לאט הובהרה לי התמונה הבאה. היה זה "סליק" שהוטמן בשנות הארבעים בחולות צפונה של תל-אביב, שנות המנדט הבריטי בארץ-ישראל. ב"סליק" נמצאה כמות גדולה יחסית של רימונים. חלקם ארוזים היו בקופסאות קרטון קטנות וחלקם בפחיות בירה ישנות וחלודות. כל המטמון טמון היה באדמה החולית משך 55 שנים, כשהוא מוסתר באדמה  בשני כדי חלב ישנים וחלודים אף הם.
חבלני משטרה הוזעקו למקום, פינו את הכדים ולאחר בדיקת הרימונים, הם הושמדו. חבלני המשטרה ציינו, שהרימונים היו ב"מצב טוב". לדבריהם, היו אלה "רימונים חיים במצב שמיש". אך מובן, שצריך היה להשמידם ורק רימונים בודדים נמסרו לתצוגה במוזיאון ההגנה בתל-אביב. סיפור גילויים פורסם בעיתונות כידיעה בלבד, אך ללא פרוט נוסף.

חבלני המשטרה עם כדי החלב והרימונים
פחיות וקופסאות ששימשו לאכסון הרימונים

הזמן חלף, אך עדין נותרה בי הסקרנות לדעת ולנסות להבין, כיצד זה יתכן שכעבור שנים רבות כל-כך, עדין היו הרימונים "במצב טוב ושמיש", למרות שהיו מאוחסנים באדמה בתנאים לא כל-כך אידאליים, בלשון המעטה, תנאים שאינם רצויים לתחזוקת תחמושת כזו.

חלפו שנתיים והנה בדרך מקרית, במפגש שנקרה בדרכי, הגעתי לפרטים נוספים הקשורים בפרשת הרימונים. היה זה ביום שני  22.7.2012. אותו יום  נפגשתי עם חבלן המשטרה זיו  ליבני, שנשלח אלי מארכיון ההגנה , כדי לשמוע מפי פרטים על "סליקים" שונים שהיו בשימוש ההגנה בשנות המנדט הבריטי. בשיחה בינינו הבנתי מדבריו, שגם הוא קשור היה ליום בו הוזעקו חבלני המשטרה לטפל בכדי החלב שנמצאו טמונים בחולות צפונה של תל-אביב. זיו היה במקום בעת פתיחתם של הכדים. בסיפורו יש מהמעניין, בכך שהוא מספר ומתאר כיצד היו הרימונים ארוזים בתוך הקופסאות והפחיות. למיטב ידיעתי, תיאור כזה לא פורסם, לכן ישנה חשיבות לתעד את דבריו.

מספר החבלן זיו ליבני את שראה:
"חלקם של הרימונים ארוזים היו בפחיות בירה ישנות , עליהן נמצאו הדפסי תוויות שמו של  בית חרושת מפורסם ליצור בירה באנגליה. רימונים אחרים נמצאו  ארוזים בקופסאות קרטון עגולות, בגודל התואם לגודלם של הרימונים שנארזו בתוכם". 

ראוי להוסיף, כי משקה בירה זה היה משקה אהוב במיוחד על "חיילי הוד מלכותו", החיילים הבריטים ששרתו בארץ באותה עת. לאחר שהחיילים שתו את הבירה, נזרקו הפחיות למזבלות במקומות שונים בארץ. הפחיות הזרוקות נאספו, עברו טיפול ושימשו לאריזת רימונים שהוטמנו ב"סליקים" של ההגנה. גם הרימונים עברו טיפול מיוחד לפני אריזתם בקופסאות ושילוחם  ל"סליקים".

בספר "תעש' במחתרת" מסופר:   
"בבית אריזה שהיה בליבו של פרדס ברמת-הדר (רמתיים), עסקו בהכנת האריזות לרימונים.  במקום הוצבו שתי מכונות ישנות, שנקנו מבית חרושת לקופסאות פח והותאמו לטפל בפחיות הבירה שנאספו. מכל שתי פחיות יצרו מיכל אחד לאריזת כל רימון בנפרד. לאחר שהרימון  הוטמן בפחית אחת, חובר החלק העליון שסגר את הפחית ומקום החיבור לופף בסרט איזולירבאנד. סרט כזה היה בדרך כלל בשימושם של חשמלאים. כך נאטם מקום חיבורם של שני חלקי הפחית. 
לאחר מכן הוטבלו הפחיות בשעווה חמה (דונג). כל זה נעשה כדי לקבל אטימה מקסימלית, להגנה בפני רטיבות שלא תחדור לרימונים. לאריזת הרימונים בכדי החלב היה יתרון נוסף. בתחתית כל מכסה של הכד הייתה טבעת גומי, שסגרה את כד החלב בצורה הרמטית. במקור הייתה טבעת זו מיועדת לשמירת החלב שלא יישפך בדרך, בעת הובלת החלב מהמשקים למחלבות.

מוסיף ומספר חבלן המשטרה: 
"לאחר שהגענו לאתר ופתחנו את הכדים החלודים, נמצאו הרימונים שבתוך הפחיות ארוזים במספר שכבות שהגנו על כל רימון בנפרד. כל רימון עטוף היה בנייר פרגמנט, מרוח בשכבה עבה של  גריז  ובנוסף עטוף היה גם בקרטון. נראה היה שכל זה נעשה גם כדי להגן על הרימון ממכה ו/או מטלטולים. כך נמצאו הרימונים ארוזים היטב וגם זה יכול להסביר את מצב הרימונים, שנשתמרו במצב טוב לאחר שנים רבות כל-כך. חשוב לציין, שהנפצים של הרימונים לא היו מחוברים לרימונים, אלא נארזו בנפרד."

רימון שעליו נראית ההטבעה U.S.A
מתוך הספר "התעשיות הביטחוניות בישראל"  
"בבדיקת הרימונים מצאנו, שעל כל אחד מהם נמצאו סימונים שהוטבעו בהם. בלטו בהם האותיות והמספרים הבאים:  45   A.S.U . כאשר ניסינו לברר בתעש' ההגנה מה פרושם ומשמעותם של הסימונים, התברר לנו ההסבר הבא: המספר 45 הינו סימון המתעד את  שנת יצורו של הרימון. האתיות  A.S.U המטבעות באנגלית, הינן למעשה ראשי תיבות של שלוש מילים באידיש
 "אונזרא  שטיקל  ערבייט", המשמעות בעברית: 'חתיכת עבודה שלנו' !! 

והרי כבר נאמר, שחבלני המשטרה קבעו שהרימונים אכן היו "במצב מצוין"!!   
כנאמר בתעש':  'חתיכת עבודה שלנו'  -  שלנו עובדי תעש' ה'הגנה' במחתרת !!

"למרות השנים הרבות שחלפו מאז ייצורם והטמנתם של הרימונים ב"סליק", הייתה אי וודאות  באשר למצבו של חומר הנפץ שהיה בתוכם, לפיכך חייבים היינו לפוצצם. כל הרימונים הושמדו בצורה מבוקרת על ידי חבלני המשטרה".

מוסיף ומספר עמוס שפי, שהיה מהצוות הטכני של עובדי התעש' ב"מכון איילון": 
"בית החרושת "נשר", שהיה בית חרושת לבירה, גם הוא היה זה שסיפק פחיות לתעש', בנוסף לפחיות הבירה הריקות שנאספו ממזבלות ברחבי הארץ והועברו לטיפול בבית האריזה שהיה בפרדס ברמתיים. כינויו של מקום זה היה "מכון שמן". במקום הוקם על ידי התעש' "מפעל לטיפול בפחיות". מנהל המקום היה ראובן דורי-דורף, שהיה מוותיקי עובדי תעש' ההגנה במחתרת".

למרות כל המסופר בזה, עדין נותרה שאלה: 
מדוע הוטמנו רימונים אלה במרחק רב יחסית, במושגי הימים ההם,
רחוק מהישוב היהודי הגדול בתל-אביב ?  

באחת משיחותי עם ההיסטוריון ד"ר מאירקה פעיל, שוחחנו גם על "סליק הרימונים" שנתגלה בחולות צפונה של תל-אביב. לדבריו של מאירקה, הוא מסביר את הדברים כך :  
"נראה כי "סליק" רימונים זה הוצא ממקום מסתור כל שהוא שהיה בתוך העיר תל-אביב. משם הועבר והוטמן בחולות, שבשנות הארבעים היו אלה אזורים נרחבים של חולות ריקים ועזובים. הסברה היא, יתכן והדבר נעשה זמן קצר לפני "השבת השחורה" ב- 29 ביוני 1946". 

לאחר שנתקבל מידע מאנשי הש"י (שרות ידיעות) של ההגנה, על תכניתם הסודית של הבריטים לבצע את "מבצע אגתה", שבין היתר מטרתו הייתה למצוא ולהחרים נשק שהוסתר ב"סליקים" של הישוב היהודי. בשלב זה  פונו כלי נשק ותחמושת מ"סליקים" רבים שהיו בתוך מתחם הישובים, והוטמנו בשטחים פתוחים – בשדות חקלאיים, במטעים וכדומה. דבר זה בוצע בישובים רבים בארץ לפני "השבת השחורה". יתכן שפעולה זו תרמה לכך, שהבריטים גילו פחות "סליקים", יחסית למה שציפו למצוא, פרט לשלל שנתגלה בקיבוץ יגור.  
רק לאחר אותה השבת, כונתה שבת זו בפי היהודים :  "השבת השחורה".

כזה הוא סיפורו של "סליק" ששילב בתוכו סיפור שילובם של 
חלב  בירה  ורימונים !!

תצוגת פחיות הבירה לאחר הוצאתן מ"סליק" כדי החלב
                                                                                        צילום: ציפקה דגן 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
*** תודה לחבלן המשטרה  זיו לבני, על תאורו של הטיפול שנעשה בכדי החלב , בשלב בו הגיעו חבלני המשטרה למקום הארוע, כפי שראה זאת זיו, בהיותו משולב בטיפול הרימונים שבכד.  

*** תודה לעמוס שפי שהיה מעובדי הצוות הטכני של התעש' ב"מכון איילון",
על תאור פרטים הקשורים להכנת אריזות לרימונים, בתע' ההגנה במחתרת.

*** דברים אלה נכתבים גם בשילוב הדברים שפורסמו בעיתונות לאחר  מציאת כדי החלב
 ובתוספת  פרטים המסופרים בספר "תעש' במחתרת". 
                                המשך יבוא 

ציפקה (צפורה דגן) מבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילו"ן בתש"ז - תש"ח 

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה