יום ראשון, 25 בינואר 2015

תרופת הפלאים - כמו באגדות לילדים...

25.1.2015 
            סיפורו של מקום
תרופת הפלאים - כמו באגדות לילדים 

סיפורים קטנים מימים רחוקים...  
דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) – זיכרונות

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 


כעבור 40 שנה - יפהל'ה ואושרקה
יורדים אל מתחת לאדמה ל"מכון איילון" - 1988 








בית החולים הדסה בתל-אביב - 1948 


בנות פלמ"ח  מתחת לאדמה  
ליד  "מכונת המתיחה"   ב"מכון איילון"
 יפהל'ה גלעד-פרבר - באמצע.
כרמלה רודשטיין-לוצקי - בגבה למצלמה 
כעבור 40 שנה - החבר'ה  יורדים למכון התת-קרקעי :   ל"חלקה" - ל"מכון איילון",
בחיי היום-יום קראנו למכון בשם "החלקה" ולא השתמשנו בשם "מכון איילון".
מימין לשמאל: 
יפהל'ה גלעד,  שרהל'ה קדמי,  כרמלה רודשטיין,  מתי  דגן,  ציפקה דגן,  עמוס שפי,  יענקלה ספקטור,   אושרקה גלעד
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
סיפור זה הינו קטע מתוך ראיון ארוך שערכתי עם אושרקה ויפהל'ה בקיץ 1997. 
הראיון המלא הופקד בארכיון ההגנה ובארכיון הפלמ"ח. 
ציפקה – מראיינת לארכיון המרכזי של ההגנה בתל-אביב  
            ומבנות הפלמ"ח שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

יום שני, 5 בינואר 2015

תנו חיוך – מצלמים !!

1.1.2015
              סיפורים קטנים מימים רחוקים...   

תנו חיוך – מצלמים  !!
בקבוק וחיתולים – באוויר הצח שבגבהים 


דף ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) – זיכרונות
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

הטלפון מצלצל. מצידו השני של הקו נשמע קולו של נרי אראלי מנהל ארכיון ההגנה: " ציפי, ישנה כאן בקשה לריאיון. האם תתפני לראיין סיפור מעניין לתעוד?" "בוודאי ובוודאי", עניתי מידית. כעבור ימים ספורים, היה זה יום שלישי בשבוע, פתחתי את דלת דירתי לקול צלצולו של הפעמון. ראיתי לפני אישה נאה ומטופחת וחזותה מלאת חן ועדינות. שיחת פתיח קצרה להכרות ביננו ולהכרת נושא הריאיון והטייפרקורדר הופעל. כזה היה סיפורה של גליליה קטינקא על כמה מפעילויותיה ב'הגנה'.    

גליליה (שווא מתחת לגימל) נולדה בשנת 1917 בגליל. ברוך אביה היה מהנדס מכונות ומהנדס בנייה, שהיה משולב בפרויקטים רבים שהוקמו בארץ בראשית המאה העשרים – בנית ביהח"ר לזכוכית בטנטורה, בנית המשטרות הבריטיות בארץ, הקמת מחנות צבא בריטיים רבים, בניין Y.M.C.A. ומבנים נוספים בירושלים. בנוסף היה גם קצין רכבות בקו מסילת הברזל מסוריה לעמאן.

הייתה זו שנת 1917. מלחמת העולם הראשונה טרם הסתיימה. ברוך ורעייתו יהודית היו בדרכם לסוריה, היות והאב שרת אותה עת כקצין בצבא התורכי והבסיס שלו היה בסוריה. תכניתם של בני הזוג הייתה, שהאם תלד בדמשק. אך כשהגיעו לצמח שליד הכנרת אחזוה צירים. יהודית ילדה את בתה ביבניאל שבגליל ולתינוקת שנולדה ניתן השם גליליה.

האב היה פעיל בתחומים רבים ב"הגנה". "תמיד היו בביתנו כלי נשק ותחמושת", מספרת גליליה. "הייתי מסייעת לאבי לטפל בכלים ולהבריק את הכדורים שהביא. כשהגעתי לגיל שתים-עשרה, נתן לי אבי אקדח, כמתנה להיותי בת-מצווה".
אקדח פראבלום
אגרופן
האגרופנים היו בשימוש בימי המחתרות,
בשנות הארבעים של המאה העשרים
"אבא הקפיד על כך ששלושת ילדיו - אחי, אחותי ואנוכי נתאמן ותמיד נהייה מצוידים ב'אגרופן'. את האגרופן צריך היה כל ילד להכין לעצמו". 

כבר בגיל צעיר יצאה גליליה לקורסים שונים של ההגנה ואף הדריכה שימוש בכלי נשק בקורסים ל"גפירים". חשיפתה לכלי נשק בגיל צעיר והקורסים שעברה, הם שסייעו לה לחמוק ולהינצל במצבי סכנה, כאשר פעמיים הותקפה  על-ידי ערבים, גברה עליהם, חמקה מהם וניצלה. לימים הצטרפה לקבוצה השומר הצעיר, שחבריה ישבו ליד המושבה ראשון-לציון. שם נשאה ושם נולד בנה הבכור נמרוד.

בשנת 1944 הגיע הבמאי גרשון פלוטקין לקיבוץ, כדי לביים מחזה. מעבר להיותו במאי, היה גרשון פעיל בתחומים שונים בהגנה. באחד הימים  הודיע לגליליה להתכונן ל"טיול עם התינוק שלה", שכבר היה בן תשעה חודשים. הגיעו השלושה לשדה התעופה בלוד, שם המתין להם פיניה הטייס, שהסדיר את כל הסידורים הנדרשים לתאום עם שדה התעופה ועם האנגלים. כשנשאל הטייס על ידי המפקח הבריטי מהי מטרת הטיסה, הוסבר הדבר בכך:  
 "לתינוק ישנה 'אסטמה מיוחדת' וחשוב לקחתו מפעם לפעם לשאוף אוויר בגבהים"!!
בידיהם היו מפות בריטיות של הארץ, הטייס חתם על מסלול טיסה בו הורשה לטוס והחבורה הקטנה עלתה לאווירון והמריאה.   

אווירון "פרימוס"  =  "אוסטר אוטוקרט"
 אווירון תצפית תוצרת בריטניה 
באווירון ישבו פיניה הטייס ועמו גרשון גליליה והתינוק. גליליה הביאה עימה סלסלה, בה ארוזים היו בקבוקי האכלה לתינוק וחיתולים ובין החיתולים הוסתרה מצלמת לייקה וסרטי צילום. גם המימייה שימשה כ"סליק", כשבחלקה העליון היה תא קטן עם מעט חלב או מים. רק המריא האווירון, ותרדמה עמוקה נפלה על התינוק. כך היו גליליה וגרשון פנויים לעסוק בצילומים. גליליה צילמה כשראשה ומחצית גופה העליון מוטה אל מחוץ לאווירון ובשעת הטיסה היו גרשון וגליליה מחליפים בינהם תפקידים, כשהאחד מצלם והשני מנווט את הטיסה על פי המפות שהיו בידיהם. 
מצלמת  לייקה  ( Leica ) ישנה


מובן שהם טסו ליעדים שתוכננו בעבורם ב'הגנה' ולא במסלולים שנקבעו להם על ידי הבריטים.


באחד הימים, המפקח על ההמראות בשדה התעופה הציע לגרשון: 
 "כדאי להחליף את הטייס, כי הטייס הזה אינו מכיר את הארץ". אך גרשון הסביר להם:  "שאינו יכול למצוא טייס אחר ובעבור התינוק חשוב הגובה והאוויר בגבהים"...


עוד טרם הנחיתה היו אורזים את הכל ב"סליקים" שהוכנו מראש ויורדים יחדיו מהאווירון, כשגליליה מאמצת את התינוק אל חיקה ביחד עם סרטי הצילום והמצלמה!! 
בדרך זו בוצעו מספר טיסות, באמתלה: "התינוק החולה זקוק לאוויר של גבהים"!


סרטי הצילום הועברו לדירה שהייתה מתחת לאחד מבתי "מעונות העובדים" בתל-אביב, כשעל דלת הכניסה נתלה שלט:  
מאיר רבינוביץ – מהנדס.
אלא, שמאיר רבינוביץ אף פעם לא היה שם...

היה זה חדר שירטוט גדול, בו היו שולחנות שירטוט ואחד הקירות היה קיר כפול, בו היה "סליק" גדול, שבתום העבודה במקום היו מחביאים בו את המפות. כאן עבדו על שירטוט המפות שנעשו מצילומי האוויר. שירטוט שנעשה בתהליך מיוחד שהמציאו העוסקים בפעולה הזאת.  מקום זה שימש את מחלקת השרטוט של ההגנה ונערכו בו גם שרטוטים נוספים שונים.

באחד הימים 'שכחו' להכניס ל"סליק" את המפות שעדין היו בתהליך עבודה. זה קרה דווקא ביום "העוצר הגדול" שהטילו הבריטים על העיר, עוצר שהיה מלווה בין היתר בחיפושים. כשגליליה וגרשון הגיעו למקום, הם מצאו את החדר הפוך כולו, דבר שהצביע על כך שהבריטים ערכו במקום "חיפוש יסודי".

אולם, במרכז החדר, על שולחן השרטוט פרושה הייתה מפה בריטית שבראשה התנוססה בברור החותמת Top secret  - במפה זו איש לא נגע !! 

                                                   אכן, לזה יקרא  'חיפוש יסודי'!
אולי כי על המפה שהייתה חשופה, הודפסה בברור החותמת "סודי ביותר".
~ ~ ~
סיפור זה מבוסס על קטעים מתוך ריאיון שנערך עם גליליה פלוטקין-קטינקא ביום 18.7.2000 .
קלטות הריאיון המלא הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה, בבית אליהו גולומב בתל-אביב .

המשך יבוא 
ציפקה – מראיינת לארכיון המרכזי של ההגנה בתל-אביב.
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*