יום שני, 11 ביולי 2016

ריקודי-עם ישראליים מ-1949 / פרק ב'

10.7.2016  

   סיפורים קטנים מימים רחוקים...  

ציפקה (צפורה דגן) 
מדריכת הריקודים והכוראוגרפית 
למופע-עם במושבה רחובות  
 לטקס ציון שנה להקמת מדינת-ישראל    

על ראשוניותם של ריקודי עם היסטורים 


הדברים הבאים נכתבים לקראת כנס המחולות בכרמיאל 
קיץ 2016 
 פרק  ב' : 
     בפרק זה שלושה חלקים:  
                     א.  יום העצמאות הראשון במושבה רחובות 
                               ב. רקודי-עם בשנת השלג הגדול בארץ - 1950 
                                     ג.  קורסים ראשונים למדריכי ריקודי-העם 1949  

*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 
*

  יום העצמאות הראשון למדינת ישראל במושבה רחובות 
תש"ט - 1949 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*
  
הייתה זו השנה הראשונה לאחר תום מלחמת העצמאות,  
בה נחוג לראשונה יום העצמאות למדינת- ישראל ! 
אותה שנה ישבנו כקיבוץ קטן על גבעה שליד תחנת הרכבת של המושבה רחובות. הדרכתי ריקודי עם בקיבוץ שלנו ובקיבוצי הסביבה. ממועצת המושבה רחובות (אותן שנים הייתה זו 'מועצה' ולא הייתה זו עירייה), פנו אלי בבקשה לארגן מופע ריקודים, עם מספר קבוצות של רקדנים, למופע מרכזי של החג, שיערך במרכזה של המושבה. קיבלתי מספר קבוצות ריקוד, אותן הדרכתי והכנתי למופע. ההופעה התקיימה על מגרש ריק שהיה ברחובה הראשי של המושבה. קבוצות המחול רקדו במעגל היקפי גדול וקבוצתנו רקדה במרכז המעגל הגדול של קבוצות הרקדנים. גם כאן הכנו שמלות ריקוד שנתפרו מסדינים ישנים ופסי רקמה שנקרעו גם הם מסדינים וקושטו ב"פסי רקמה" שצוירו בצבעי מים. במונחי הימים ההם, היה זה מופע "גדול וחגיגי במיוחד". ככה היה  באותם ימים - הכל חדש, פשוט וצנוע, בהתאם למציאות הצנועה של החיים בארץ לאחר המלחמה. 





















רקדניות קבוצת הקיבוץ - בחיוכים אל מול השמש השוקעת
ברקע קהל תושבי המושבה רחובות
החוגגים את יום העצמאות הראשון למדינת-ישראל.  

הרקדניות מימין לשמאל :  ציפקה,  חביבה,  עדנה,  מקסימה,  כרמלה. 

***
המועצה המקומית רחובות  טלפון 204  
רחובות  יום ט' לחודש אייר שנת "ט - 8.5.49 

לכבוד  צפורה גרינברג (דגן) 
קבוצת הצופים                                              
ג.נ. 
       קבלי בזה את תודתנו העמוקה בעד הריקודים הנאים ביום העצמאות. 
את הצלחת החגיגה והמצב רוח המרומם ששרר בקרב תושבי המושבה, בלי ספק יש לזקוף לזכותך וזכות כל אלה שהשקיעו עבודה כה רבה בהכנות ליום עצמאותנו הראשון. 
נזכה לחוג את יום העצמאות בשנה הבאה יחד עם כל אחינו הפזורים עדיין בתפוצות הגולה. 
תואילי למסור את תודתנו לחברותיך - קבוצת ריקודי-העם. 
     בכבוד רב 
ב.צ. הורביץ   מ"מ נשיא המועצה






***
 ציפקה ויענקל'ה - מדריכי ריקודי-עם  
 ציפקה (צפורה) דגן-גרינברג   ויענקל'ה  (יעקב) דקל-גרינברג
תמונה זו צולמה  בשנות החמישים,
באחד מערבי יום העצמאות בקיבוץ מעגן-מיכאל.

X X X X X 

השנים חלפו. חברי הקיבוץ עזבו את הגבעה שליד המושבה רחובות, עלו להתיישבות והקימו את קיבוץ מעגן-מיכאל על גבעת כורכר שאל מול מרגלות הכרמל . 
שנה-שנה נחוגו ימי חג העצמאות בקיבוץ, כשהם שלובים בריקודים של כל חברי המשק - חברי הקיבוץ ביחד עם ילדי הקיבוץ ועימם גם בני חברות הנוער שהיו בקיבוץ.
אכן, ריקודים כאלה, המשלבים יחדיו דורות בני גילאים שונים, יכולים להיקרא ריקודי-עם ואצלנו ליתר דיוק יקראו: "ריקודי-עם ישראלים" !!

בתמונה המצורפת בזה, אני רוקדת עם אחי הצעיר יענקל'ה, המוכר כיום כאחד ממדריכי ריקודי-העם, אף כמי שחיבר מספר ריקודים שנקלטו ונירקדים משך שנים בחוגי הרוקדים עד היום.

הקשר של יענקל'ה לריקודי-העם החל בהיותו בגיל צעיר  והזיקה שלו לריקודי-עם ישראלים החלה בהשפעת היותי מדריכת ריקודי-העם.
כשבשנות החמישים החלו מידי פעם לקיים בתל-אביב, בשבתות, קורסי מחול למדריכי הריקודים - נהגתי להגיע מהקיבוץ לעיר ובשבת בבוקר צרפתי אלי לקורס את יענקל'ה אחי 'הקטן', הצעיר ממני בשש שנים. משך כל שעות הלימוד וההדרכה הוא ישב מרותק להדגמות, לשיחות ולמחוללים שרקדו כל היום, שעות ללא הפסק.

זכור לי היטב כיצד יענקל'ה 'הילד' מרותק היה במיוחד לקטעי המחול התימני ששרה לוי-תנאי הסבירה, הדגימה והדריכה אותנו. כך גם להדרכה שקיבלנו באשר לתיפוף בתופי-כד, בתוף מרים ובכלי הקשה.  כל אלה באו לביטוי בעתיד גם בריקודים וגם בכוריאוגרפיה שיענקל'ה חיבר. מפגשים אלו, אליהם הלכתי לרקוד ביחד עם יענקל'ה, הם-הם שהיו התשתית והנבטים הראשונים בדרכו של אחי לריקודי-העם הישראלים ועל כך יאמר:
 "לא נותקה עוד השלשלת" - "דור לדור יביע אומר" - "מדור ראשונים למורשת הדורות הבאים" !! 
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 
*

 שנת השלג הגדול בארץ - 1950 

היה זה חורף שנת תש"י. חורף קר במיוחד, שלג כיסה את הארץ. גם תל-אביב כוסתה במעטה לבן וכך גם הגבעה שעליה ישבנו ליד רחובות, כוסתה אף היא בשלג לבן וצח. אותה תקופה התנדבתי להדריך ריקודי עם בקיבוצי הסביבה, בקיבוץ חולדה ובקבוצת שילר שליד המושבה רחובות.   
ימים ספורים לפני שהחל לרדת השלג לקחו אותי לקבוצת שילר, לערב הדרכת ריקודי עם. לאחר מכן בלילה, היה עלי לחזור לקיבוצי, שהיה מצידה השני של המושבה. הגיעו שני נערים חביבים עם כרכרה רתומה לסוס. נכנסנו למושבה והיה עלינו לחצות רחוב שהוביל בשיפוע לרחובה הראשי של המושבה.  
לפתע החל הסוס להשתולל והחליק אל תוך הרחוב הראשי במהירות מטורפת. כשהגיע הסוס לרחוב שלמטה, ראיתי שאנחנו גולשים אל בין שתי מכוניות המתקרבות אלינו משני הצדדים. היה זה רגע מפחיד, אלא שלמזלי עפתי מהכרכרה והמעיל שעלי נתפס בוו שהיה ברתמות הסוס, שהמשיך לדהור גם בהגיענו למטה. כך ניצלתי מאסון גדול, שהסתיים "רק" ברגל שבורה. 
שכבתי בחדרי, כשרגלי מגובסת. מתחת לשמיכה היה חמים, אף כי בתוך הגבס  קפאה רגלי מקור. בחוץ השתעשעו החברים עם הילדים בשלג הלבן שכיסה את הגבעה ואני התעצבתי על כך שאיני עימם. אך התנחמתי קמעה בכך שבחדר היה חם במעט. לא היו שום אמצעי חימום בחדרים באותם הימים  ובחוץ היה שמח , אך להם היה קר מאד. 
תוך זמן מה התאוששתי וחזרתי בשמחה לרקוד להנאתי ולהדריך את חברי הקיבוץ בריקודי עם. 
ילדי חולדה שלחו לי מכתב לבבי, השמור עימי עד היום. מכתב שריגש אותי וחימם את לבבי ובו ברכה שאחלים במהרה ואחזור אליהם שוב להרקדה.  מכתבם זה מצורף בזה.  
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~*

                                                     6.2.1950 
שלום רב לך צפורה ! 
אנחנו שותפים בכל לב לסבלך עקב התאונה שקרה לך. אנחנו מבקשים את סליחתך על שלא ביקרנו אותך. החבר בנק בקש לברכך אולם מפאת מזג האוויר הגרוע ביותר לא יכול היה לבא. את בוודאי שוכבת במיטה ואינך יודעת מאומה על המתחולל בחוץ. זה ממש נורא, אבל גם משעשע מאד, במיוחד אנחנו ה"צברים". אין דבר החורף עוד גדול, ודאי עוד ירד שלג ותוכלי לראותו. 
צפורה, אנחנו מצפים ליום שבו תבריאי ונוכל שוב פעם לרקוד ביחד, צריך להתחמם בצורה כזו או אחרת והריקוד הוא אמצעי טוב. 
 אנחנו מקוים בקרוב להתראות.  
רפואה שלמה  -  ילדי חולדה.  
       ד"ש גם מההכשרה "חברת הנוער". 

        ***

קורס ארצי למדריכי רקודי-עם בתל-אביב

לאחר קום המדינה, עלה מספרם של מדריכי ריקודי העם בארץ. מידי פעם נערכו מפגשים להכרת ריקודים חדשים, להדרכה וללמוד נושאים שונים הקשורים במחול. שמענו על התפתחות המחול, ההבדל בין ריקודי ראווה אל מול ריקודים להנאה ולמדנו להכיר יסודות בריקוד הקלאסי, נושא שהוגש והודרך על ידי רקדנית הבלט גרטרוד קראוס. למדנו לרקוד מחול תימני, שלא מוכר היה עד אז וניתן לנו על ידי שרה לוי-תנאי. כך גם למדנו להכיר את יסודות התיפוף בתוף כד, בטמבורין ובכלי הקשה. מדריכי הריקודים הודרכו גם ברעיונות לעריכה, ארגון והכנת טקסי העומר והאסיף לחג הפסח ולחג השבועות. מידי פעם התקיימו מפגשים התקיימו, שבדרך כלל נערכו בתל-אביב בימי שבת והיו חוויה נעימה ומעשירה, להמשך פעילותם העצמית של המדריכים.  

התמונות הבאות צולמו באחד ממפגשי הקורסים למדריכי ריקודי העם. קורס זה התקיים בשנה הראשונה שלאחר קום המדינה, בבית פעילי ההסתדרות, בתל-אביב. לקראת תום הקורס הוזמן הצלם הידוע מפוטו ארדה, מי שנחשב אותם ימים לאחד הצלמים הטובים בתל-אביב, במטרה להנציח את משתתפי הקורס. מאחורי התמונות שבידי מופיעה חותמת הצלם ובה מוטבע תאריך אוגוסט 1949. תמונות אלו הופיעו לאחר מכן באחד העיתונים. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תמונות סיום קורס למדריכי ריקודי-עם 
בבית הספר לפעילי ההסתדרות בתל-אביב 
במרכז התמונה יושבת הרקדנית שרה לוי-תנאי
משמאלה ומאחוריה יושבת גורית קדמן 

ציפקה עומדת בשורה העליונה , השנייה בימין







 קורס למדריכי ריקודי-עם 
בבית הספר לפעילי ההסתדרות בתל-אביב
 אוגוסט 1949  

שרה לוי-תנאי יושבת בפינה השמאלית  
גורית קדמן מימינה מאחור  
שרה לוי-תנאי הדריכה בריקודים תימניים מסורתיים
רוקדת  שלישית משמאל 













מדריכי הריקודים רוקדים על הגג 
בבית פעילי ההסתדרות בתל-אביב. 
בתמונות הקטנות משני הצדדים, בריקוד זוגות - "אל גינת אגוז":  
מימין - עמוס וציפקה    ומשמאל - ציפקה וסשקה 
***
כעבור שנים התגלגלה לידי חוברת, שלא הכרתי. התברר לי כי חוברה זו מיועדת הייתה להפצה בין קהילות יהודיות בארה"ב  ומרכזי קהילות של ישראלים החיים מחוץ לגבולות ארצנו. להפתעתי הרבה מצאתי עצמי מצולמת באחד העמודים הפנימיים שבחוברת, תמונה בה אני רוקדת עם בן זוג, ריקוד בתנועה תימנית, את הריקוד "אל גינת אגוז".  














רקדנים מחוללים בישראל
בעמוד מתוך החוברת 

***
הכריכה האחורית של החוברת 
                                                      












***
הפתעות קורות לפעמים, במקומות ובזמנים שאינם צפויים.  
כך הופתעתי כעבור שנים לגלות, 
שאחת מתמונות הריקוד שלי  היוו פרסומת  
למכירת גבינות  לחג השבועות במושבה זיכרון יעקב.   


        ***
כך עם השנים, השתלבו ריקודי העם בתחומים רבים של החיים בארץ, 
שמלאה ב"חוגים לריקודי עם", בהם רוקדים יחדיו בני גילאים שונים. 
קבוצות רבות של חוגים וערבי ריקוד מתקיימים  בקיבוצים, במושבות ובערים   
והם צצו ועלו 'כפטריות שלאחר הגשם'.      

***
ושוב כמובן - ברכת הצלחה והנאה לכל החוגגים 
המחוללים בפסטיבל המחולות בכרמיאל 
ותבורך העיר כרמיאל המארחת.  
בהצלחה והנאה למארגנים ולמחוללים  
כל לחי !
***


 ***  כל התמונות הינן מאוסף התמונות הפרטי שלי - צפורה דגן   
 ***  ממחברתה של ציפקה (צפורה דגן) מראשוני מדריכי ריקודי העם בארץ   
*~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~* 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה